נֵבֶל

1, ש"ז, מ"ר נְבָלִים, סמי' נִבְלֵי,  —  כלי חרש יחזיקו בו יין, ird. Krug (für Wein); cruche; jug:  ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח וְנֵבֶל יין (ש"א א כד).  אחד נשא שלשה גדיים ואחד נשא שלשת ככרות לחם ואחד נשא נֵבֶל יין (שם י ג).  ותמהר אבוגיל ותקח מאתים לחם ושנים נִבְלֵי יין וחמש צאן (שם כה יח).  וצמד חמרים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ וְנֵבֶל יין (ש"ב יו א).  ושברה כשבר נֵבֶל יוצרים (ישע' ל יד).  מכלי האגנות ועד כל כלי הַנְּבָלִים (שם כב כד).  כל נֵבֶל ימלא יין (ירמ' יג יב).  שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו וכו' ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו וְנִבְלִיהֶם ינפצו (שם מח יא-יב).  איכה נחשבו לְנִבְלֵי חרש מעשה ידי יוצר (איכ' ד ב). —  ואמר המשורר:  אשר לקחו מעט כסף וצוו במי זהב למלאות הנבלים (רמב"ע, תרשיש ב כה). —  ובהשאלה במליצה, נִבְלֵי השמים, כנוי להעננים:  מי יספר שחקים בחכמה וְנִבְלֵי שמים מי ישכיב (איוב לח לז). —  ואמר בן סירא:  כלי צבא נבלי2 מרום מרצף רקיע מזהירתו (ב"ס גני' מג ח). —  ואמר המשורר:  תשמע שאון רעמו כהוללת ארץ יבקע קול חליליה, דומה חזיז קולות בהרעימו בעב לנפץ את נבליה (ר"ש הנגיד, הנה יחידתי).  שם הררי אל רמו עד מפרשי עב עד נבלי שמים (רמח"ל, שיר הלולים, החלוץ ב 107). —  ובהשאלה, כנוי לשלחופית השתן, 3Vesica urinaria:  ובאשר מתחת לכליות שם נבל מקוות השתן הוא מי רגלים וכו' ולולי קרתו של נבל הכליות לא היה הגוף עומד מפני חמתן של כליות (אסף הרופא, כ"י, 4).  וכמו שעשה (מקוה) ימים בעולם כן עשה מקוה מי רגלים הנבל היא השלחופית (שבתי דנולו י).  עשה לו המעים לקבל את שמרי המאכל והמשתה ולהוליכו בבטן התחתון אל הטחור ואל השלפוחית הוא נבל מקות השתן מי רגלים להוציאו חוץ כדרך האדם (הוא, חכמוני, א).



1 לא נתברר מקורו.

2 כך בגוף הנוסחה, ואעפ"י שהחדשים פקפקו מפני שהמליצה קשה והגיהו הגהות מתחלפות, בכ"ז גרסת גוף הנסחה מכרעת.

3 תרגום ד"ר מזיא.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים