מ"ר נְבָלִים, — א) ת"ז, רַע, שָׁפֵל, עֹשה מעשים מְגֻנִּים, niederträchtig; vil; vile: הליי' תגמלו זאת עם נָבָל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך (דבר' לב ו). הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נָבָל אכעיסם (שם כא). הוי על הנביאים הַנְּבָלִים אשר הלכים אחר רוחם (יחזק יג ג). זכר זאת אויב חרף יי' ועם נָבָל נאצו שמך (תהל' עד יח). — ב) ש"ז, אָדָם נָבָל: הכמות נָבָל ימות אבנר (ש"ב ג לג). ותאמר לו (תמר לאמנון) אל אחי אל תענני כי לא יעשה כן בישראל וכו' ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הַנְּבָלִים בישראל (שם יג יב-יג). לא יקרא עוד לְנָבָל נדיב ולכילי לא יאמר שוע (ישע' לב ה). קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי ימו יעזבנו ובאחריתו יהיה נָבָל (ירמ' יז יא). לא נאוה לְנָבָל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר (משלי יז ז). ילד כסיל לתוגה לו ולא ישמח אבי נָבָל (שם כא). תחת שלוש רגזה ארץ וכו' תחת עבד כי ימלוך וְנָבָל כי ישבע לחם (שם ל כא-כב). אמר נָבָל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עשה טוב (תהל' יד א). מכל פשעי הצילני חרפת נָבָל אל תשימני (שם לט ט). קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נָבָל כל היום (שם עד כב). — ואמר המשורר: וכף רגל אשר לא הֻצגה על אדמה הֻכתה בנהללים, וגבורים מחללים נחורים ומשלכים פגרים כנבלים (ר"ש הנגיד, הלי תעש). הנה שתיהן נקבצו היום בבנו שמואל בן אציליה, לישה ולא טרף רחליה שועה ושונא את נבליה (הוא, הנה יחידתי). — ובמשמ' כֵּלַי וקמצן: דעה כי כל אנוש נמצא בעולם לבד מסובאים הם הנבלים, אשר לקחו מעט כסף וצוו במי זהב למלאות הנבלים (רמב"ע, תרשיש ב כה). אנוש יחיל נדבות מנבלים כתוקע בתוך תבן יתדות (חרוזים בסוף מלחמ' החכמ' והעשר). כי הנבל הוא חס על כל פרוטה ופרוטה (ר"י בר' אנטולי, מלמ' התלמי', נצבים).