א. נָבַר
— קל אין במקורות קדומים.
— נִפע' עתי', תִּנָּבֵר, — התנהג כמו נָבָר1.
— קל, °נָבַר, — נִקָּה וטִהֵר: סקל מפחֵד את נתיביו אל מכון אשר נבר וגם פנה, רגלו לבל תגוף באבני חטא אולי יהי שמה לראש פנה (רמב"ע, תרשיש ח קכה).
— הִתפ', °הִתְנַבֵּר, — כמו נִפע': יתגברו יתנברו משרתי עליון, יתנשאו יתעלו בעלי זהיון (ראב"ן, אזורי אימה, יוצ' לברית מילה). אך ללמוד גם כן בחכמות נטפל, עם נבר התנבר ועם עקש התפל (ספ' מריבת קדש נגד ש"צ, הוצ' מק"נ 9).
1 עי' הערה הקודמת. בערך הקודם.