1, ש"ז, — א) אדם יהיר, ערֹם, רמאי: עם חסיד תתחסד עם גבור תמים תתמם עם נָבָר2 תתבר3 ועם עקש תתפל (ש"ב כב כו). — ב) °בסהמ"א פשט שמושו במשמ' בר הלבב, ובפרט השתמשו בו במשמ' זו הפיטנים והמשוררים: קנינך ומדתך להרים ןלהשפיל לנבר ומעפיל באונך, והאיר והאפיל והקים והפיל בגאונך (ר"י אבן גיאת, קנינך).יום נברים נכרים לפני יי' צבאות, ונפשים בקדושים יהיו למופת ולאות (רמב"ע, מדי ימי ושני). כמקרה הכסיל יקרה חכמים ופגע זד יהי פגע נבריו (הוא, יריבי, דיואן פ, כ"י בודל'). זרע נברים לאדיר אדירים אומרים ברוך, חצובי גחלים חיילים חיילים אומרים קדוש (ר"י הלוי, אפודי שש, קדושה ליוה"כ). ירדו אחיו לשבר בר, וצור סבב את פני הדבר, להיות לו סגולה עם נבר, לעם נחלה כיום (הוא, מי כמוך יחיד). המנוס ימצא לגבר, העת יבדיל בין נבל לנבר, היצלח בכסף צבר, הימלט מאל אם יתעבר (הוא, אלהי מעשיו). ועלי בחיריו רוח קדשו שכן, כי בלב נבריו רוח ברה תכן (הוא, יה בפי קדושים). כי כל השתדלות התורה על זה הדבר, ועל זה יודע האדם אם עקש הוא אם נבר (מנחם גיצני, מכת' לר"ד הבבלי, לקו"ק נספח' 48). בשמך יתפארו נברים יתבוננו, רגלם עמדה במישור ואשורים יכוננו (ראב"ע, אסכון עמך). אני אוהב וחושק לכל בר וכן נפשי לכל נבר אהובה (קטע כ"י גני' קהיר, העתק' שפירא). עץ נקיון השנים, יערב ריחו לאפים, נקי ובר, זך ונבר, אהוב וחביב (ר"י חריזי, איתיאל ז). נקרא נקראתי בקרית יערים, עם חברים נברים, מילדי העברים, מליהם ספירים (הוא, תחכמ' א, כ"י בריט"מ). שמעתי כי איש אחד מן החכמים, בינינו ובינו מהלך ג' ימים, הוא חכם ונבון ונבר, ויודע פשר דבר (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ג). אבי ז"ל היה איש תם ונבר, רופא חכם ומשכיל בכל דבר (שם יא). יי' אויב גבר על עם קדוש ונבר בימי אחשורוש (מחז' ספרדי, סליח' לצום אסת', יי' אויב גבר). שבטי פליטי ישראל הכונו בלב נבר, תום החזיקו ותחן הפיקו נשקו בר (אליה בר שמעיה, איככה אפצה פה, סליח' שחר' יוה"כ). זך היה ונבר ואיש אמונה, וראוי להשתעשע במתן צפונה (שמעון בר יצחק, שעשוע יום, יוצ' ב' שבוע'). אקונן במרה בצום ועצרה על התורה ועל הנביאים, נברים קדושים זקנים ישישים אנשים ונשים במסגר מביאים (עמנו' בן יוסף, אקונן במרה, אגר' שד"ל ד 500). נא קומי לך בת נבר, רעיה יפתי ולכי לך (ר"י נג'ארה, יונה מה לך). להבין ולהשכיל לטובים ולישרים, דעות נכונות ומשפטים נכבדים ונברים (ר"ש דפיירי, הקד' אמרי נואש, כ"י בריט"מ). ויאמר לו הצבי הנבר, אדוני איכה היה הדבר (משל הקדמו' א). שא נא ואורך להבדיל בין נבר לעקש הלא לא אלמן יהודה בימים האלה מצדיקים תמימי דרך (א' מפו, אה"צ יא).
1 עי' הערה הבאה.
2 כך בכל הנסח' כאן, וכך גם בתהל' יח כז, וראו בו הקדמונ' והחדשים נפע' מן ברר, אך זה דחוק מאד, כי בכל מקום משמש השם בר ולא נבר, והעקר כי נראה כי פסוק זה הוא כלו ההפך מהפסוק הקודם, ולכן נבר כמו עקש, ולמשמ' זו יש סמך בערב', שהשרש נבר نبر, משמש בה גם במשמ' הרשומה בפנים.
3 כך כאן, אך בתהלים תתברר. וכבר הרגישו החדשים בקושי המליצה והגיהו תתגבר וכדומ', אך לפי הפרוש האמתי של נבר, צריך תָנּבר. ועי' ברר.