ב. נבר

*1, ממנו *ב. נָבַר.


1 גם בארמית וסורית נבר, במשמ' חָפַר, והשם נבורה חרטום החזיר וכדומ': נבר בארעא. וגם בערב' בלשון הדבור ההמונית.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים