— קל לא נמצא.

— הִפע', הִגִּיד, הִגִּידָה, הִגַּדְתָּ, הִגַּדְתָּה, הִגַּדְתִּי, הִגִּידוּ, הִגַּדְתֶּם, מַגִּיד, מִגֶּדֶת, הַגֵּד, הַגֶּד, הַגִּידָה, הַגִּידִי, הַגִּידוּ, אַגִּיד, אַגִּידָה, תַּגִּיד, תַּגֵּד, תַּגֶּד-, תַּגִּידִי, תַּגִּידוּ, יַגִּיד, יַגֵּד, יַגֶּד-, נַגִּיד, נַגִּידָה, יַגִּידוּ, אַגִּידֶנּוּ, יַגֵּדְךָ, יַגִּידֶהָ, יַגֵּדָהּ, נַגִּידֶנּוּ, — הִגִּיד דָּבָר, אָמַר, סִפֵּר, sagen, erzählen; dire, raconter; to say, to tell: ויאמר מי הִגִּיד לך כי עירם אתה (בראש' ג יא).  וירא חם אבי כנען את ערות אביו וַיַּגֵּד לשני אחיו בחוץ (שם ט כב).  ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הִגַּדְתָּ לי כי אשתך הוא (שם יב יח).  ויאמר בת מי את הַגִּידִי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין (שם כד כג).  ותרץ הנער וַתַּגֵּד לבית אמה כדברים האלה (שם כח).  ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הַגִּידוּ לי ואם לא הֵגִּידוּ לי ואפנה על ימין או על שמאל (שם מט).  ויבאו עבדי יצחק וַיַגִּדוּ לו על אדות הבאר אשר חפרו (שם כו לב).  ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הַגִּידָה לי מה משכרתך (שם כט טו).  ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הִגִּיד לו כי ברח הוא (שם לא כ).  למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הִגַּדְתָּ לי ואשלחך בשמחה (שם כז).  ואשלחה לְהַגִּיד לאדני למצא חן בעיניך (שם לב ו).  וישאל יעקב ויאמר הַגִּידָה נא שמך (שם ל).  ויאמר את אחי אנכי מבקש הַגִּידָה נא לי איפה הם רעים (שם לז טז).  ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים  עשה הִגִּיד לפרעה (שם מא כה).  ויבאו אל יעקב אביהם ארצה כנען וַיַּגִּידוּ לו את כל הקרת אתם (שם מב כט).  ויאמר ישראל למה הרעתם לי לְהַגִּיד לאיש העוד לכם אח ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח וַנַּגֶּד-לו על פי הדברים האלה (שם מג ו-ז).  וְהִגַּדְתֶּם לאבי את כל כבודי במצרים (שם מה יג).  ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם וַיַּגִּדוּ לו לאמר  עוד יוסף חי (שם כה-כו).  ויאמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו אעלה וְאַגִּידָה לפרעה ואמרה אליו אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי (שם מו לא).  ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו וְאַגִּידָה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים (שם מט א).  וַיַּגֵּד משה לאהרן את כל דברי יי' (שמות ד כח).  וְהִגַּדְתָּ לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יי' לי בצאתי ממצרים (שם יג ח).  ויהי ביום הששי לקחו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה וַיַּגִּידוּ למשה (שם יו כב).  וַיַּגֵּד משה את דברי העם אל יי' (שם יט ט).  כה תאמר לבית יעקב וְתַגֵּיד1 לבני ישראל (שם ג).  ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יַגִּיד ונשא עונו (ויקר' ה א).  ובא אשר לו הבית וְהִגִּיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית (שם יד לה).  וירץ הנער וַיַּגֵּד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה (במדב' יא כז).  ויאמר בלעם לבלק התיצב על עלתך ואלכה אולי יקרה יי' לקראתי ודבר מה יראני וְהִגַּדְתִּי לך (שם כג ג).  וידבר יי' אליכם מתוך האש וכו' וַיַּגֵּד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות (דבר' ד יב-יג).  אנכי עמד בין יי' וביניכם בעת ההוא לְהַגִּיד לכם את דבר יי' (שם ה ה).  כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת וְהִגִּידוּ לך את דבר המשפט ועשית על פי הדבר אשר יַגִּידוּ לך וכו' לא תסור מן הדבר אשר יַגִּידוּ לך ימין ושמאל (שם יז ח-יא).  ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הִגַּדְתִּי היום ליי' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע יי' לאבתינו לתת לנו (שם כו ג).  ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם הִגַּדְתִּי לכם היום כי אבד תאבדון (שם ל יז-יח).  ויאמרו לה האנשים נפשינו תחתיכם למות אם לא תַגִּידוּ את דברנו זה (יהוש' ב יד).  ואם תַּגִּידִי את דברנו זה והיינו נקים משבעתך אשר השבעתנו (שם כ).  ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד ליי' אלהי ישראל ותן לו תודה וְהַגֶּד-נא לי מה עשית (שם ז יט).  וַיַּגִּדוּ לסיסרא כי עלה ברק בן אבינעם הר תבור (שפט' ד יב).  וילכו וימליכו את אבימלך וכו' וַיַּגִּדוּ ליותם וילך ויעמד בראש הר גריזים וישא קולו ויקרא (שם ט ו-ז).  ולא שאלתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הִגִּיד לי (שם יג ו).  ותמהר האשה ותרץ וַתַּגֵּד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי (שם י).  ויעל וַיַּגֵּד לאביו ולאמו ויאמר אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים ועתה קחו אותה לי לאשה (שם יד ב).  וישסעהו (את הארי) כשסע הגדי ומאומה אין בידו ולא הִגִּיד לאביו ולאמו את אשר עשה (שם ו).  אחודה נא לכם חידה אם הַגֵּד תַּגִּידוּ אותה לי שבעת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלשים סדינים ושלשים חלפת בגדים ואם לא תוכלו לְהַגִּיד לי ונתתם אתם לי שלשים סדינים ושלשים חליפות וכו' ולא יכלו לְהַגִּיד החידה שלשת ימים וכו' ויאמרו לאשת שמשון פתי את אישך וְיַגֶּד-לנו את החידה וכו'  החידה חדתה לבני עמי ולי לא הִגַּדְתָּהּ ויאמר לה הנה לאבי ולאמי לא הִגַּדְתִּי ולך אַגִּיד וכו' ויהי ביום השביעי וַיַּגֶּד-לה כי הציקתהו וַתַּגֵּד החידה לבני עמה (שם יב-יז).  ויתן החליפות לְמַגִּידֵי החידה (שם יט).  ותאמר דלילה אל שמשון הַגִּידָה נא לי במה כחך גדול (שם טז ו).  ותרא דלילה כי הִגִּיד לה את כל לבו (שם יח).   ביום ההוא אקים אל עלי וכו' וְהִגַּדְתִּי לו כי שפט אני את ביתו (ש"א ג יב-יג).  ושמואל ירא מֵהַגִּיד את המראה אל עלי ויקרא עלי את שמואל וכו' ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך וכו' וַיַּגֶּד-לו שמואל את כל הדברים (שם טו-יח).  והאיש בא לְהַגִּיד בעיר (כי נלקח הארון) ותזעק כל העיר וכו' והאיש מהר ויבא וַיַּגֵּד לעלי (שם ד יג-יד).  ועתה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם וְהִגַּדְתָּ להם משפט המלך אשר ימלך עליהם (שם ח ט).  עתה נלכה שם אולי יַגִּיד לנו את דרכנו אשר הלכנו עליה וכו' הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלהים וְהִגִּיד לנו את דרכנו (שם ט ו-ח).  ויאמר הַגִּידָה נא לי אי זה בית הראה (שם יח).  עלה לפני הבמה ואכלתם עמי היום ושלחתיך בבקר וכל אשר בלבבך אַגִּיד לך (שם יט).  ויאמר דוֹד שאול הַגִּידָה נא לי מה אמר לכם שמואל ויאמר שאול אל דודו הַגֵּד הִגִּיד לנו כי נמצאו האתנות (שם י טו-טז).  וַיַּגִּידוּ לשאול לאמר הנה העם חטאים ליי' לאכל על הדם (שם יד לג).  ויאמר שאול אל יונתן הַגִּידָה לי מה עשיתה וַיַּגֶּד-לו יונתן ויאמר טעם טעמתי וכו' (שם מג).  ויאמר שמואל אל שאול הרף וְאַגִּידָה לך את אשר דבר יי' אלי הלילה (שם טו טז).  וישמעו הדברים אשר דבר דוד וַיַּגִּידוּ לפני שאול (שם יז לא).  ותאהב מיכל בת שאול את דוד וַיַּגִּדוּ לשאול וישר הדבר בעיניו (שם יח כ).  וַיַּגִּדוּ עבדיו לדוד את הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך (שם כו).  וַיַּגֵד יהונתן לדוד לאמר מבקש שאול אבי להמיתך (שם יט ב).  ואני אדבר בך אל אבי וראיתי מה וְהִגַּדְתִּי לך (שם ג).  וַתַּגֵּד לדוד מיכל אשתו לאמר אם אינך ממלט את נפשך הלילה מחר אתה מומת (שם יא).  וַיַּגֵּד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני יי' (שם כב כא).  ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים וַיַּגִּדוּ לו לאמר הנה דוד במדבר עין גדי (שם כד א).  ואת הִגַּדְתָּ היום את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני יי' בידך ולא הרגתני (שם יח).  שאל את נעריך וְיַגִּידוּ לך (שם כה ח).  וישבו ויבאו וַיַּגִּדוּ לו ככל הדברים האלה (שם יב).  ולאביגיל אשת נבל הִגִּיד נער אחד מהנערים לאמר וכו' (שם יד).  ולא הִגִּידָה לו דבר קטן וגדול עד אור הבקר ויהי בבקר בצאת היין מנבל וַתַּגֶּד-לו אשתו את הדברים האלה (שם לו-לז).  פן יַגִּדוּ עלינו לאמר כה עשה דוד (שם כז יא).  ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הַגֶּד-נא לי (ש"ב א ד).  ויאמר דוד אל הנער הַמַּגִּיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו (שם ה).  אל תַּגִּידוּ בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים (שם כ).  כי הַמַּגִּיד לי לאמר הנה מת שאול והוא היה כמבשר בעיניו (שם ד י).  ותהר האשה ותשלח וַתַּגֵּד לדוד ותאמר הרה אנכי (שם יא ה).  וישלח יואב וַיַּגֵּד לדוד את כל דברי המלחמה (שם יח).  ויראו עבדי דוד לְהַגִּיד לו כי מת הילד (שם יב יח).  ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר הלוא תַּגִּיד לי (שם יג ד).  ויבא יואב אל המלך וַיַּגֶּד-לו (שם יד לג).  ראו אנכי מתמהמה בעברות המדבר עד בוא דבר מעמכם לְהַגִּיד לי (שם טו כח).  והיה כל הדבר אשר תשמע מבית המלך תַּגִּיד לצדוק ולאביתר הכהנים (שם לה).  ועתה שלחו מהרה וְהַגִּידוּ לדוד לאמר אל תלן הלילה בערבות המדבר (שם יז טז).  ויהונתן ואחימעץ עמדים בעין רגל והלכה השפחה וְהִגִּידָה להם והם ילכו וְהִגִּידוּ למלך דוד (שם יז).  וירא אתם נער וַיַּגֵּד לאבשלם (שם יח).  ויהי אחרי לכתם ויעלו מהבאר וילכו וַיַּגִּדוּ למלך דוד (שם כא).  ויאמר יואב לאיש הַמַּגִּיד לו והנה ראית ומדוע לא הכיתו שם ארצה (שם יח יא).  ויאמר יואב לכושי לך הַגֵּד למלך אשר ראיתה (שם כא).  וילך הצפה אל גג השער אל החומה וישא את עיניו וירא והנה איש רץ לבדו ויקרא הצפה וַיַּגֵּד למלך (שם כד-כה).  ולכל העם הִגִּידוּ לאמר הנה המלך יושב בשער (שם יט ט).  ואתה אדני המלך עיני כל ישראל עליך לְהַגִּיד להם מי ישב על כסא אדני המלך אחריו (מ"א א כ).  וַיַּגִּידוּ לשמעי לאמר הנה עבדיך בגת (שם ב לט).  וַיַּגֶּד-לה שלמה את כל דבריה לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הִגִּיד לה (שם י ג).  הוא יַגִּיד לך מה יהיה לנער (שם יד ג).  וַיַּגֵּד אחאב לאיזבל את כל אשר עשה אליהו (שם יט א).  ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הַגִּידִי לי מה יש לכי בבית (מ"ב ד ב ).  ותבא וַתַּגֵּד לאיש האלהים (שם ז).  ויבא וַיַּגֵּד לאדניו לאמר כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל (שם ה ד).  ויקרא אל עבדיו ויאמר אליהם הלא תַּגִּידוּ לי מי משלנו אל מלך ישראל (שם ו יא). אלישע הנביא אשר בישראל יַגִּיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך (שם יב).  ועתה לכו ונבאה וְנַגִּידָה בית המלך (שם ז ט).  ויקרא השערים וַיַּגִּידוּ בית המלך פנימה (שם יא).  ויאמרו שקר הַגֶּד-נא לנו (שם ט יב).  וַיַּגֵּד הצפה לאמר בא המלאך עד הם ולא שב (שם יח).  ויבא המלאך וַיַּגֶּד-לו לאמר הביאו ראשי בני המלך (שם י ח).  ויבא אליקים בן חלקיה אשר על הבית ושבנא הספר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים וַיַּגִּדוּ לו דברי רבשקה (שם יח לז). וַיַּגֵּד שפן הספר למלך ספר נתן לי חלקיה הכהן (שם כב י).  הַגִּידָה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים (שה"ש א ז).  השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תַּגִּידוּ לו שחולת אהבה אני (שם ה ח).  וַתַּגֵּד לחמותה את אשר עשתה עמו (רות ב יט).  והוא יַגִּיד לך את אשר תעשין (שם ג ד).  אם תגאל גאל ואם לא יגאל הַגִּידָה לי ואדע (שם ד ד).  כי הנה יוצר הרים וברא רוח וּמַגִּיד לאדם מה שחו (עמו' ד יג).  הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדם הִגִּידוּ לא כחדו (ישע' ג ט).  אים אפוא חכמיך וְיַגִּידוּ נא לך וידעו מה יעץ יי' צבאות על מצרים (שם יט יב).  כי כה אמר אלי אדני לך העמד המצפה אשר יראה יַגִּיד (שם כא ו).  אשר שמעתי מאת יי' צבאות אלהי ישראל הִגְַדְתִּי לכם (שם י).  בגת אל תַּגִּידוּ בכו אל תבכו (מיכ' א י).  ואולם אנכי מלאתי כח את רוח יי' ומשפט וגבורה לְהַגִּיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו (שם ג ח).  הִגִּיד לך אדם מה טוב ומה יי' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד (שם ו ח).  הַגִּידוּ ביהודה ובירושלם השמיעו וכו' ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר (ירמ' ד ה).  כי קול מַגִּיד מדן ומשמיע מהר אפרים (שם טו).  הַגִּידוּ זאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה לאמר שמעו נא זאת עם סכל ואין לב וכו' (שם ה כ-כא).  והיה כי תַגִּיד לעם הזה את כל הדברים האלה ואמרו אליך על מה דבר יי' עלינו את כל הרעה הגדולה הזאת וכו' (שם טז י).  כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הַגִּידוּ ונגידנו כל אנוש שלמי שמרי צלעי (שם כ י).  שמעו דבר יי' גוים וְהַגִּידוּ באיים ממרחק (שם לא י).  קרא אלי ואענך וְאַגִּידָה לך גדלות (שם לג ג).  וַיַּגֵּד להם מכיהו את כל הדברים אשר שמע (שם לו יג).  ויאמרו אל ברוך הַגֵּיד נַגִּיד למלך את כל הדברים האלה ואת ברוך שאלו לאמר הַגֶּד-נא לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו (שם יו יז).  ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כי אַגִּיד לך הלוא המת תמיתני (שם לח טו).  ובאו אליך ואמרו אליך הַגִּידָה נא לנו מה דברת אל המלך (שם כה).  ויבאו כל השרים אל ירמיהו וישאלו אתו וַיַּגֵּד להם ככל הדברים האלה (שם כז).  והתפלל בעדנו אל יי' אלהיך וכו' וְיַגֶּד-לנו יי' אלהיך את הדרך אשר נלך בה (שם מב ג).  אתם שלחתם אתי אל יי' אלהיכם לאמר התפלל בעדנו אל יי' אלהינו וככל אשר יאמר יי' אלהינו כן הַגֶּד לנו ועשינו וָאַגִּיד לכם היום ולא שמעתם בקול יי' אלהיכם (שם כ-כא).  הַגִּידוּ במצרים והשמיעו במגדול (שם מו יד).  הַגִּידוּ בארנון כי שדד מואב (שם מח כ).  קול נסים ופלטים מארץ בבל לְהַגִּיד בציון את נקמת יי' אלהינו נקמת היכלו (שם נ כח).  ויאמר יי' אלי בן אדם התשפוט את אהלה ואת אהליבה וְהַגֵּד להן את תועבותיהן (יחזק' כג לו).  ויאמרו אלי העם הלא תַגִּיד לנו מה אלה לנו (שם כד יט).  הַגֵּד את כל אשר אתה ראה לבית ישראל (שם מ ד).  אתה בן אדם הַגֵּד את בית ישראל את הבית (שם מג י).  הגישו עצמותיכם יאמר מלך יעקב יגישו וְיַגִּידוּ לנו את אשר תקרינה הראשנות מה הנה הַגִּידוּ ונשימה לבנו וכו' הַגִּידוּ האתיות לאחור ונדעה כי אלהים אתם (ישע' מא כא-כג).  מי הִגִּיד מראש ונדעה ומלפנים ונאמר צדיק אף אין מַגִּיד אף אין משמיע (שם כו).  הראשנות הנה באו וחדשות אני מַגִּיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם (שם מב ט).  ישימו ליי' כבוד ותהלתו באיים יַגִּידוּ (שם יב).  כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי בהם יַגִּיד זאת (שם מג ט).  אנכי הִגַדְתִּי והושעתי והשמעתי (שם יב).  אני יי' דבר צדק מַגִּיד מישרים (שם מה יט).  מַגִּיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו (שם מו י).  צאו מבבל ברחו מכשדים בקול רנה הַגִּידוּ השמיעו זאת הוציאוה עד קצה הארץ אמרו גאל יי' עבדו יעקב (שם מח כ).  קרא בגרון אל תחשך כשופר הרם קולך וְהַגֵּד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם (שם נח א).  זמרו ליי' ישב ציון הַגִּידוּ בעמים עלילותיו (תהל' ט יב).  יבאו וְיַגִּידוּ צדקתו לעם נולד כי עשה (שם כב לב).  כי עוני אַגִּיד אדאג מחטאתי (שם לח יט).  רבות עשית אתה יי' אלהי וכו' אין ערך אליך אַגִּידָה ואדברה עצמו מספר (שם מ ו). אדני שפתי תפתח ופי יגִּיד תהלתך (שם נא יז).  וייראו כל אדם וַיַּגִּידוּ פעל אלהים (שם סד י).  טוב להדות ליי' ולזמר לשמך עליון לְהַגִּיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות (שם צב ב-ג).  עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו לְהַגִּיד כי ישר יי' צורי ולא עלתה בו (שם טו-טז).  כח מעשיו הִגִּיד לעמו לתת להם נחלת גוים (שם קיא ו).  אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אַגִּיד (שם קמב ג).  דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יַגִּידוּ (שם קמה ד).  מַגִּיד דברו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (שם קמז יט).  יפיח אמונה יַגִּיד צדק ועד שקרים מרמה (משלי יב יז).  ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חרשות והאתנות רעות על ידיהם ותפל שבא ותקחם וכו' ואמלטה רק אני לבדי לְהַגִּיד לך (איוב א יד-טו).  מי יִתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך וְיַגֶּד-לך תעלמות חכמה (שם יא ה-ו).  שאל נא בהמות ותרך ועוף השמים וְיַגֶּד-לך (שם יב ז).  אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה אשר חכמים יַגִּידוּ ולא כחדו מאבותם (שם טו יז-יח).  מי יַגּיד על פניו דרכו (שם כא לא).  את מי הִגַּדְתָּ מלין ונשמת מי יצאה ממך (שם כו ד).  אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף לְהַגִּיד לאדם ישרו (שם לג כג).  איפה היית ביסדי ארץ הַגֵּד אם ידעת בינה (שם לח ד).  ואלה העלים מתל מלח וכו' ולא יכלו לְהַגִּיד בית אבתם וזרעם אם מישראל הם (עזר' ב נט).  וָאַגִּיד להם את יד אלהי אשר היא טובה עלי (נחמ' ב יח).  מי יַגִּיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש (קהל' ו יב).  כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים יַגֵּיד דבר (שם  י כ).  לא הִגִּידָה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תַגִּיד (אסת' ב י).  אין אסתר מַגֶּדֶת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי (שם כ).  ויודע הדבר למרדכי וַיַגֵּד לאסתר המלכה (שם כב).  וַיַּגִּידוּ להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הִגִּיד להם אשר הוא יהודי (שם ג ד).  ואני באתי לְהַגִּיד כי חמודות אתה (דני' ט כג). — ובמשמ' פֵרש, בֵּאר: ואמר (את החלום) אל החרטמים ואין מַגִּיד לי (בראש' מא כד). — ובמשמ' עשה דבר שמעיד עליו כך וכך: הבשת היום את פני כל עבדיך וכו' לאהבה את שנאיך ולשנא את אהביך כי הִגַּדְתָּ היום כי אין לך שרים ועבדים כי ידעתי היום כי לא אבשלום חי וכלנו היום מתים כי אז ישר בעיניך (ש"ב יט ו-ז). — ובמליצה לדברים לא בע"ח: עמי בעצו ישאל ומקלו יַגִּיד לו (הוש' ד יב).  השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מַגִּיד הרקיע (תהל' יט ב).  מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר הֲיַגִּיד אמתך (שם ל י).  וַיַּגִּידוּ שמים צדקו כי אלהים שפט הוא סלה (שם נ ו).  הִגִּידוּ השמים צדקו וראו כל העמים כבודו (שם צז ו). —  ובכנ': שאל אביך וְיַגֵּדְךָ זקניך ויאמרו לך (דבר' לב ז).  מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי יי' אליו וְיַגִּדָהּ על מה אבדה הארץ (ירמ' ט יא).  כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו וְנַגִּידֶנּוּ כל אנוש שלמי שמרי צלעי (שם כ י).  ומי כמוני יקרא וְיַגִּידֶהָ ויערכה לי (ישע' מד ז). מי השמיע זאת מקדם מאז הִגִּידָהּ הלוא אני יי' ואין עוד אלהים מבלעדי (שם מה כא).  מספר צעדי אַגִּידֶנּוּ כמו נגיד אקרבנו (איוב לא לז). — ובתו"מ: כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד (סנה' מד:).  ידעה מרים (שפרש משה מאשתו) והגידה לאהרן (תנחומ' צו יג). — לְהַגִּיד, במשמ' להודיע, להוכיח: לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכו' ולהגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו (סנה' ד ה). — מגִּיד שכך וכך, הכתוב מתכוֵן בזה כך וכך: וראיתם אותה אין כתוב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה (ר' מאיר, ירוש' ברכ' א ה).  ואתם לא תצאו מגיד משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע (מכי' בא, מס' דפסח' יא).  וישא העם את בצקו טרם יחמץ מגיד שלשו את העיסה ולא הספיקו לחמצה (שם יג).  ואיש את קדשיו לו יהיו מגיד שטובת הנאת קדשים לבעליהם (ספרי במד' ו).  אשה כושית מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל דוברים בשחרותו של כושי (תנחו' צו יג). —  ומצוי שמוש פעל זה גם בסהמ"א. ובכנ': נערות אסתר הגידוה דבר, שמענו צעקה כיענים במדבר (ר"י הלוי, אדון חסדך).  והיותר מופלא בשמחות שיבא לפניהם חכם ומבין ויספר להם לפניהם ספורים ויגידם הגדות מעניני חדושי הפלסופיא (נרבוני, ארח חיים, בהנהג' הזקנים, כ"י ביהמ"ד שכטר).  

— פֻע', הֻגַּד, יֻגַּד, מקו' הֻגֵּד, הֻגַּד לו, איש הִגִּיד לו: ויהי אחר הדברים האלה וַיֻּגַּד לאברהם לאמר הנה  ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך (בראש' כב כ).  וַיֻּגַּד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול (שם כז מב).  וַיֻּגַּד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב (שם לא כב).  וַיֻּגַּד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו (שם לח יג).  וַיֻּגַּד למלך מצרים כי ברח העם (שמות יד ה).  כי ימצא בקרבך וכו' איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני יי' אלהיך וכו' וְהֻגַּד לך ושמעת ודרשת היטב (דבר' יז ב-ד).  ויענו את יהושע ויאמרו כי הֻגֵּד הֻגַּד לעבדיך את אשר צוה יי' אלהיך (יהוש' ט כד).  וַיֻּגַּד לאבימלך כי התקבצו כל בעלי מגדל שכם (שפט' ט מז).  ולשאול הֻגַּד כי נמלט דוד מקעילה (ש"א כג יג).  וירא ארם כי נגף לפני ישראל ויאספו יחד וכו' וַיֻּגַּד לדוד ויאסף את כל ישראל (ש"ב י טו-טז). וַיֻּגַּד ליואב הנה המלך בכה (שם יט ב).  וַיֻּגַּד לדוד את אשר עשתה רצפה בת איה פלגש שאול (שם כא יא).  וַיֻּגַּד לשלמה כי הלך שמעי מירושלם (מ"א ב מא).  ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני והנה לא הֻגַּד לי החצי (שם י ז).  הלא הֻגַּד לאדני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי יי' (שם יח יג).  ויאמר לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו וַיֻּגַּד לו לאמר הנה בדתן (מ"ב ו יג).  ויען בעז ויאמר לה הֻגֵּד הֻגַּד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך (רות ב יא).  וַיֻּגַּד לבית דוד לאמר נחה ארם על אפרים (ישע' ז ב).  חזות קשה הֻגַּד לי הבוגד בוגד והשודד שודד (שם כא ב).  הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הֻגַּד מראש לכם (שם מ כא). — ואמר בן סירא: זכור כי מות לא יתמהמה וחוק שאול לא הגד לך (ב"ס גני' יד יב). — ובסהמ"א, בינ' הַמֻּגָּד: וכאשר כיונתי לנסותם דרך הבוחן התאמת המוגד מהם (תרג' אגר' חי בן מקיץ לאבן סינא, קובץ על יד ב)).  ולדבר המוגד אנחנו נושאים פנים לא לעצם המגיד (ר"א הקראי, ג"ע, ענין קדוה"ח י).  

— פִע', °נִגֵּד, נִגְּדוֹ, — היה באיבה לו: ויש אל גלגלי הככבים אשר תחת זה תנועה אחרת נוטה ומנגדת לזאת על שני קטבים רחוקים מקטבי התנועה הראשונה כ"ג מעלות (ראב"ח הנשיא, אשפירא א).  כאשר ירצה הפחמי שיתלהב (האש) מיד ישליך עליו מים והטעם הוא מפני שבטבע יתחזק האש בהרגש המנגד (יוסף בן וירגא, בסוף שבט יהודה).  ואחר שהקדים זה מה שיחייבהו לעמד כנגד המנגד הקהה את שניו ואמר משיב דבר וכו' (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי יח יב).  שכל מצוייר יפסד לעתיד לפי שהציור ינגד לענין הנצחיות ויסתור אותו (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ט ט).  ופן יאמר איש מה תועיל חריצותי אם עוני או רוע מזלי ינגדוני לזה אמר ובא כמהלך רשיך (ר"מ אלשיך, רב פנינים, משלי ו יא).  אעשה לו עזר דבר שינגדהו שהוא החומ' ומן שתי הקצוות יבא מיצועו (ר"י אבוהב, נהר פישון יט:).  יסוד האש קר ולח יסוד הארץ קר ויבש והוא כבד מכולן ואיך יסכימו אלה ההפכים ואיך יתאהבו אלה המנגדים ואיך ישלימו אלה השונאים (ר"י פרובינצלו, שו"ת בלמוד החכמ").

— הִתפ', °הִתְנַגֵּד, — הִתְנַגֵּד לפלוני, היה להפך ממנו: להסביר ולישב את שני הסיבובים המתנגדים הנ"ל מה מאד קשה ציורו (ר"ד גנז, נחמ' ונעים א יג). — ובפרט מצוי השמוש במשמ' של התיחסות של איבה, ולא נמצאו בין פתקאותי יותר מראי-מקום. ועי' °מִתְנַגֵּד.