°, ש"ז, מ"ר מִתְנַגְּדִים, —  מה ומי שמִתְנַגֵּד לדבר מה; בחכמת ההגיון:  כל שני משפטים אשר נשואם ונושאם אחד בעצמו זולת שהאחד מחייב והאחד שולל הנה נקרא אלו שני משפטים מתנגדים ונקרא החיוב והשלילה המתנגד (מלות הגיון ד). —  ומתנגד לדעה מהדעות, לתורה מהתורות וכדומה:  לא נעשה כן לענן ולא לקרקסנאי ראשי המתנגדים (ראב"ד,ספ' הקבלה).  שהמתנגדים הם הקראים (המאירי, משלי טו כה). —   ובפרט בזמן החדש בלשון ה"חסידים" כנוי למי שהתנגדו להם:  וספרתי להם המעשה מהגויה כך שמתנגד אחד במדינה שלנו נאף עם גויה אחת ונעשה מעוברת ממנו (מגלה טמירין קב).  והרב הנ"ל סיפר לי כל זאת בכוון כי אצלו הדבר ברור שהגויה נתעברה ממתנגדים מחמת שידוע שהמתנגדים הם נואפים (שם נד).  ושמעתי גם שהמתנגד וואלף שלח את המשרתת מביתו (שם כה).  כי המתנגדים רוצים למנוע מחיים אמיתיים (מכתבי נתן מברסלב, עלים לתרופה, שטרנהרץ, שכב). ואין שום הפרש ניכר ומורגש בין החסיד והמתנגד והמשכיל (ר"א צויפל, שע"י ג כב.).  והחציפה (החב"דיות) והעיזה פניה כלפי המתנגדים מצד אחד וכלפי רוב אנשי החסידות מצד השני (שם כג.).  כי פה מצאתי אנשים שונים וכו' שאינם לא חסידים ולא מתנגדים ולא לומדים ולא בריות (בוחן צדיק, מכתב י)