1, ש"ז עם ה המקום נֶגְבָּה, — א) פְּאַת דָּרוֹם, Süden; sud; south: שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה וָנָגְבָּה וקדמה וימה (בראש' יג יד). ופרצת ימה וקדמה וצפנה וָנֶגְבָּה (שם כח יד). ועשית את הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נֶגְבָּה תימנה וכו' ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש (שמות כו יה-כ). ועשית את חצר המשכן לפאת נֶגֶב תימנה וכו' וכן לפאת צפון (שם כז ט-יא). וישם את המנרה באהל מועד נכח השלחן על ירך המשכן נֶגְבָּה ויעל הנרת (שם מ כד-כה). ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך (במד' לה ה). והיה לכם פאת נֶגֶב ממדבר צן על ידי אדום והיה לכם גבול נֶגֶב מקצה ים המלח קדמה ונסב לכם הגבול מִנֶּגֶב למעלה עקרבים ועבר צנה והיה תוצאתיו מִנֶּגֶב לקדש ברנע וכו' וזה יהיה לכם גבול צפון (שם לד ג-ז). ואל המלכים אשר מצפון בהר ובערבה נֶגֶב כנרות ובשפלה (יהוש' יא ב). יהודה יעמד על גבולו מִנֶּגֶב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון (שם יח ה). ועבר משם הגבול לוזה אל כתף לוזה נֶגְבָּה היא בית אל וירד הגבול עטרות אדר על ההר אשר מִנֶּגֶב לבית חרון תחתון ותאר הגבול ונסב לפאת ים נֶגְבָּה מן ההר (שם יג-יד). והיו תוצאותיו הגבול אל לשון ים המלח צפונה אל קצה הירדן נֶגְבָּה זה גבול נֶגֶב והירדן יגבל אתו לפאת קדמה (שם יט-כ). אשר נכח למעלה אדמים אשר מִנֶּגֶב לנחל (שם טו ז). ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מִנֶּגֶב היא ירושלם (שם ח). נֶגְבָּה לאפרים וצפונה למנשה (שם יז י). ופגע (הגבול) בזבלון מִנֶּגֶב ובאשר פגע מים (שם יט לד). השן האחד מצוק מצפון מול מכמש והאחד מִנֶּגֶב מול גבע (ש"א יד ד). הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נֶגֶב והבא דרך שער נֶגֶב יצא דרך שער צפונה (יחזק' מו ט). ופאת נֶגֶב תימנה מתמר וכו' ואת פאת תימנה נֶגְבָּה (שם מז יט). ותגדל יתר אל הַנֶּגֶב ואל המזרח וכו' (דני' ח ט). ויחזק מלך הַנֶּגֶב וכו' ובת מלך הַנֶּגֶב תבוא אל מלך הצפון לעשות מישרים (שם יא ה-ו). ב) כנוי לארץ בדרום ארץ ישראל.