*, (ניגון), ש"ז, —  א) שה"פ מן נִגֵּן:  בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים בניצוח בניגון במשכיל במזמור בשיר באשרי בתהלה בתפלה בהודאה בהללויה (ריב"ל, פסח' קיז. וירוש' סוכ' ג יב, מגי' א יא). —  ואמר המשורר:  שבי פה יעלת החן לנגדי והעירי לדודך הששונים, קחי התף והנבל ושירי בנגונך עלי עשור ומנים (רשב"ג, ואת יונה).  ברואי ברק מזמרים זמירות, ומכל רנון וניגון כנורות, נהרי שמחה משתפכים בצנורות (יצחק בר יהודה, ידודון ידודון).  ברנוניו ונגוניו בנועם שיר ותהלה (סמא"צ, ישראל בחירי אל).  ויתחברו המנגנים והמרננים, ומן הנגונים ימשוך אדם לתזנונים, באישון לילה ובאפלה, וקרב זה אל זה כל הלילה (ר"י חריזי, תחכמ' כז). —  ב) °בפרט חכמת הנִגּוּן, מלאכת הנִגּוּן, שם כללי לקולות ערֵבים של זמרה או נגינה, ערוכים ומחֻברים במדה וקצב, והחכמה והמלאכה להשמיעם בזמרה ובנגינה, Musik; sique; -sic-:  תחילת מה שילמד החכם לתלמידיו בשנה הראשונה עם הכתיבה היונית וכו' ואחרי כן בשנה שמינית לחכמת המוסיקא היא חכמת הניגון (ר"י חריזי, מוסרי הפלסופ' א יא).  ואשר ישתווה בו הפעל עם הדבור הוא מלאכת הנגון ועל כן היא מבחר המלאכות והוא שיהיה דבורו ומעשהו דבר אחד כמו תופש הכנור אשר נגונו כפי תנועותיו (שם יט).  מנהג אנשי רומי כשיכבד החולי על החולה ישמיעוהו הנגון ויקל מעליו (שם).  ושם רבי יצחק משרת משה מבחוריו, ולומד מלאכת הנגון מנעוריו, והוא איש משכיל ומבין (הוא, תחכמ' מו).  כמו שאמרו חכמי לב כי כונת חכמת הנגון וסבתה, כדי לשמח הנפש ותנוח מיגיעתה (רש"ט פלקייר', המבקש יב).  וזו החכמה נחלקת לשנים חלקים האחד חכמת הנגון המעשית והיא תמציא מיני הנגונים מוחשים בכלי זמר ככנורות והנבלים וזולתם והשנית חכמת הנגון העיונית והיא תודיע הנגונים בכלל וכו' והנגון הוא נעימות זו אחר זו בלי הפסק והנעימות קולות שוות (שם פז).  ומנין ותשבורת ומראות וניגון חן וחכמת צבא שחק ודעת תכונתו (הוא, שיר בראש ספ' ראש' חכמ').  יתחלף חתוך הרוח בהתחלפות כלי הקול וחדוד מוציא הקול בהכרעת הרוח וחתוכו וחבור הנעימות הנחתכות ביחס מיוחס להתפעלות הנפש וזהו חכמת הנגון וזוהי המעולה שבחכמות הלמודיות (תרג' פי' יצירה לאבו סהל בן תמים).  הלימודים אשר בכללם ד' חכמות שהם חכמת החשבון הגימטריא שהוא בערבי אלהנדסה המוסיקא בלשוננו ניגון וחכמת הכוכבים (ר"ז מברצלונה, פי' משלי ט א). —  *ובמשמ' לַחַן, סדר ואופן מיוחד של חבור קולות בנעימה, Melodie:  הקורא מקרא בעינוגו ובניגונו עליו נאמר דבש וחלב תחת לשונך (ר' לוי, מד"ר שה"ש, נפת). —  ומצוי בסהמ"א בענין זה:  מה הוא הנגון תנועה מרכבת משני קולות ובלתי שני קולות אי אפשר להיות שום נגון (יהודה ב"ר יצחק, ספר המושיקא, כ"י פריז).  כמו דוד שהיה יודע נגן והיה יודע מיני הנגון בכל כלי שיר (רד"ק עמו' ו ו).  וידיעת מספר הנעימות וכו' למען יקח הלוקח מהם מה שירצה וירכיב מהם הנגונים וכו' והרביעי במאמר במיני הנגונים הטבעיים אשר הם משקלות הנעימות והחמשי בחבור הנגונים השלמים והם המונחים במאמרות השיריות המחוברות על ערך וסדר (רש"ט פלקיירא, ראש' חכמ' ב ו ה).  אחת מהסבות שהוציאו החכמים חכמת הנגון מפני שהם היו משמשים אותם בהבלי עבודותיהם כשהיו מקריבים קרבנותיהם והיו אומרים נגונים בתפלותיהם ובשבח הבורא ית' (הוא, המבקש פו).  סדר הנגון הנמשך באורך קראוהו לבנה והנמשך בקצור קראוהו אריח שהוא חצי לבנה בשיעור גופה וכו' וכפי זה השתנו ג"כ ערכי הנגונים ההם הידועים בשמותיהם (ר"י אברבנאל, בשלח, אז ישיר).  וצריכה המינקת לעשות לילד תמיד דברים המשמחים אותו ותסיר ממנו הדברים המבכים אותו ותזמר לו נגונים לשמחו ולהביאו לידי שינה (מ' אלדבי, ש"א ה א).  כי הנפש תתענג בשירים המופלגים והנגונים הערבים (רמב"ח, הקד' דרכי נעם).  אופן גם (זה?) לרבינו שמעון הגדול בניגון מגטלה(?) קבלתי שהניגון מסר לו בעל החלום והוא כעין ניגון שיר של מלאכים (A. Epstein, Wormser Minhagb. XXII).  שום חזן לא ירבה לשורר בשבת יותר מג' נגונים (תקנ' הקהלות, האסיף תרנ"ד 176). —  ובמשמ' תנועה אחת מתנועות הקולות:  ועל כרחנו שבר ותקיעה קול פשוט ואין בהם כדי שנוי בנגון ואין שנוי בהם אלא באריכות הקול (הריטב"א, ר"ה לג:). —  ג) כמו °נְגִינָה, במשמ' הגבהת הקול בקריאת המלים:  כל לשון כהן לשון פועל עובד ממש לפיכך ניגון תביר נמשך לפניו (רש"י שמות כט ל).  וַיֹאמֶר אשר נגונו בראשו (הכר' ר"ת נגד דונש 41).  וכל שר או משרת יש לו ניגון ונעימה לבדו (הור' הקורא, שער הטעמים 75).  ואמרו רז"ל מפני מה שלשת ספרים אלו כלומר איוב תלים ומשלי הם שוים בניגונם מפני ששלשתם ירדו מגדולתן וחזרו (מעין גנים לאיוב ג).