נִגּוּשׂ
°, ש"ז, — שה"פ מן נגשׂ: ישת ידו משטר אימתו וניגושו על שנינו שלא יחזק החזק את הרפה (רש"י איוב ט לג). פעם שתחסר מגאות הכעס וחצי חמת השנונים בפרוש עליו מצודת התאוה ורשתה ופעם בנגוש התאוה ולהכריחה בהשליט הכעס עליה (ר"א בר חסדאי, מאזני צדק לאלגזלי 65).