*, פ"י, עתי' יִגֹּס, — נשך חתיכה מאֹכֶל, abbeissen; arracher avec les dents; to bite off: טהור שנגס מן האוכל ונפל על בגדיו ועל ככר של תרומה (טבו"י, ג ו). — ונָגַס ביצה מגֻלגלת, פתח הקלפה לגמוע משם או לקחת משם בכף: ביצה מגולגלת עד שיגוס1 ושלוקה עד שירסס (עוקצ' ב ו).