פ"ע, נָגְעָה, נָגָעוּ, נֹגֵעַ, נוֹגֵעַ, נֹגְעִים, נֹגַעַת, נֹגְעֹת, נְגֹעַ, לִנְגֹּע, גַּעַת, כְּגַעַת, לָגַעת, *לִגַּע, גַּע, יִגַּע, תִּגַע, תִּגְּעוּ, תִּגָּעוּ, יִגְּעוּ, נָגְעֵךְ, נָגְעוֹ,כ נְגַעֲנוּךָ, — א) נָגַע בְּדָבָר, אֶל דבר, ואֶת דבר בְּיָדוֹ וכדומ', הקריב את ידו אל עצם הדבר ממש עד שלא היה שום רֶוַח בין היד ובין הדבר, berühren; toucher; to touch: ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תִגְּעוּ בו (בראש' ג ג). וַיִּגַּע בכף ירכו (שם לג כו). כי נָגַע בכף ירך יעקב (שם לג). השמרו לכם עלות בהר וּנְגֹעַ בקצהו כל הַנֹּגֵעַ בהר מות יומת לא תִגַּע בו יד (שמות יט יב-יג). כל הַנֹּגֵּעַ במזבח יקדש (שם כט ז). או נפש אשר תִּגַּע בכל דבר טמא (ויקר' ה ב). מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תִגָּעוּ (שם יא ח). כל הַנֹּגֵּעַ בהם יטמא (שם כו). בכל קדש לא תִגָּע (שם יב ד). או על הכלי אשר הוא ישבת עליו בְּנָגְעוֹ יטמא (שם טו כג). ולא יִגְּעוּ אל הקדש (במד' ד טו). וכל אשר יִגַּע על פני השדה בחלל חרב (שם יט יו). וכל אשר יִגַּע בו הטמא יטמא והנפש הַנֹּגַעַת תטמא (שם כב). וכל נֹגֵעַ בחלל (שם לא יט). וישלח מלאך יי' את קצה המשענת אשר בידו וַיִּגַּע בבשר ובמצות (שפט' ו כא). כל מכה יבוסי וַיִּגַּע בצנור (ש"ב ה ח). ואיש יִגַּע בהם (בהקוצים) ימלא ברזל (שם כג ז). ויפרשו את כנפי הכרבים וַתִּגַּע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב השני נֹגַעַת בקיר השני וכנפיהם אל תוך הבית נֹגְעֹת כנף אל כנף (מ"א ו כז). וישכב ויישן תחת רתם אחד והנה זה מלאך נֹגֵעַ בו (שם יט ה). וילך וַיִּגַּע האיש בעצמות אלישע (מ"ב יג כא). ודמים בדמים נָגָעוּ (הוש' ד ב). הַנּוֹגֵעַ בארץ ותמוג (עמו' ט ה). הנה נָגַע זה על שפתיך (ישע' ו ז). נגאלו בדם בלא יוכלו יִגְּעוּ בלבשיהם סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תִּגָּעוּ (איכ' ד יד-יה). וְנָגַע בכנפו אל הלחם (חגי ב יב). נֹגֵעַ בבבת עינו (זכר' ב יב). ותקרב אסתר וַתִּגַּע בראש השרביט (אסת' ה ב).  ואין נוֹגֵעַ בארץ (דני' ח ה). והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף נֹגֵעַ אלי (שם ט כא). והנה יד נָגְעָה בי (שם י י). והנה כדמות בני אדם נֹגֵעַ על שפתי (שם יו). מאנה לִנְגּוֹע נפשי המה כדוי לחמי (איוב ו ז). גַּע בהרים ויעשנו (תהל' קמד ה). המביט לארץ ותרעד יִגַּע בהרים ויעשנו (שם קד לב). — ורוּח: הלא כְגַעַת בה רוח הקדים תיבש (יחזק' יז י). והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר וַיִּגַּע בארבע פנות הבית (איוב א יט). — ב) נָגַע בִּפְלוֹנִי לְרָעָה, בכונה רעה, עשה לו רעה: ויצו אבימלך את כל העם לאמר הַנֹּגֵעַ באיש הזה ובאשתו מות יומת (בראש' כו יא). אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נְגַעֲנוּךָ וכאשר עשינו עמך רק טוב (שם כט). אנחנו נשבענו להם ביי' אלהי ישראל ועתה לא נוכל לִנְגֹּע בהם זאת נעשה להם והחיה אותם (יהוש' ט יט-כ). וראיתם אם דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את הרעה הגדולה הזאת ואם לא וידענו כי  לא ידו נָגְעָה בנו (ש"א ו ט). ויאמר המלך (להאשה התקועית שבני משפחתה רצו להמית את בנה) המדבר אליך והבאתו אלי ולא יסיף עוד לָגַעַת בך (ש"ב יד י). ויאמר בעז אל רות הלוא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וכו' הלוא צויתי את הנערים לבלתי נָגְעֵךְ (רות ב ח-ט). כי הַנֹּגֵעַ בכם נגע בבבת עינו (זכר' ב יב). אל תִּגְּעוּ במשיחי ולנביאי אל תרעו (תהל' קה יה). ואולם שלח נא ידך וְגַע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך (איוב א יא). אולם שלח נא ידך וְגַע אל עצמו ואל בשרו אם לא אל פניך יברכך (שם ב ה). בשש צרות יצילך ובשבע לא יִגַּע בך רע (שם ה יט). חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נָגְעָה בי (שם יט כא). — וגם בדבר לא בע"ח: כה אמר יי' על כל שכני הרעים הַנֹּגְעִים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל הנני נתשם מעל אדמתם (ירמ' יב יד). — וְנָגַע באשה, במשמ' נְגִיעָה של פריצות: ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי בי בתם לבבך עשית זאת (שאמרת לקחת לך את שרה) ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לִנְגֹּעַ אליה (בראש' כ ו). כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הַנֹּגֵעַ בה (משלי ו כט). — ג) נָגַע הזמן, היום, הדבר וכיוצא בזה, נָגַע אֶל, עַל ועַד פלוני, התקרב וּבָא: והמלחמה כבדה והם לא ידעו כי נֹגַעַת עליהם הרעה (שפט' כ לד). גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד יעזר נָגָעוּ תעו מדבר (ישע' יו ח). כי אנושה מכותיה כי באה עד יהודה נָגַע עד שער עמי עד ירושלם (מיכ' א ט). אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם וְנָגְעָה חרב עד הנפש (ירמ' ד י). נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נָגָעוּ (שם מח לב). כי נָגַע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים (שם נא ט). כי עתה תבוא אליך ותלא תִּגַּע עדיך ותבהל (איוב ד ה). וַיִּגַּע החדש השביעי (עזר' ג א). וַיִּגַּע הדבר אל מלך נינוה (יונ' ג ו). — ונָגַע הדבר בלבו, עשה עליו רשם חזק: וגם שאול הלך לביתו גבעתה וילכו עמו החיל אשר נָגַע אלהים בלבם (ש"א י כו). זאת רעתך כי מר כי נָגַע עד לבך (ירמ' ד יח). — ובתו"מ: גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגע1 בארץ הרי הוא של עניים (פאה ה א). המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ (שבי' ג ז). אחד שאמר נגעתי בזה וכו' נגעתי ואיני יודע באיזה משניהם נגעתי וכו' שדרך בני אדם להלוך ואין דרכן ליגע (טהר' ה ב). מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע (שם ז ד). לא יטול אדם מי חטאת ואפר חטאת ויהא רכוב על גבי חברו או על גבי בהמה מקום שאין רגליו נוגעות בארץ (תוספת' פרה ט-ח ט). מולייר הגרוף שותין ממנו בשבת הא אם אינו גרוף לא וכו' מפני שהגחלים נוגעות בגופו (ר' שיין, ירוש' שבת ג א). הלך הנחש ואמר לאשה הריני נגעתי באילן ולא מתי אף את געי2 בו ולא תמותי (פדר"א יג). אמרו לאותה אשה געי3 בה במטלית זו בראש אצבע צרדה של יד (פרקי היכלות כ ב). — ונָגַע בְּאִשָּׁה, במשמ' נגיעה של פריצות: אמרה לי חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי (שבת יג:). כל הנוגע באצבע קטנה של אשה כאילו נוגע באותו מקום (מס' כלה). שמא הסכתה לו את שמן בידך וכו' ונגע ביך אפילו באצבעו הקטנה (סדר אליהו רבה טו-טז). משלו נתנו לו (ליוסף) פיו שלא נשק בעבירה ועל פיך ישק כל עמי גופו שלא נגע בעבירה וילבש אותו בגדי שש (רשב"ג, מד"ר בראש' צ). זה היה יוסף שנקרא חכם וכו' והיה יודע שעתיד ליתן הדין אלו נגע באשת פוטיפר לפיכך פירש ממנה וכו' שלט ביצרו ולא נגע בה (שם במד' יד). — מַכָּה נָגְעָה בו, דבקה בו, ובהשאלה: זה מכת פרושים נגעו בו (רבי, ירוש' פאה ח ח). — נָגע בְּדָבָר, עָסַק בּוֹ: עד שלא בא מעשה אצל בית הלל היו בית שמאי נוגעין בו משבא מעשה אצל ב"ה לא היו ב"ש נוגעין בו (ר' יוסי ב"ר בון, ירוש' קדוש' א א). — ונָגַע בפלוני, במשמ' של איבה, הרע לו: אמר לו בלק הואיל ואינך יכול ליגע בהן מפני משה משמשן ראה זה שעומד אחריו מה יהיה (מד"ר במד' כ). — נֹגֵעַ בדבר, נֹגֵעַ בעדוּת, וכיוצא בזה, יש לו הנאה בזה, מוצא טובת נפשו בזה: (מפני שנראה) כנוגע בעדותו (ריש לקיש, סנה' לד.). (המעידין זה לזה) נוגעין בעדותן הן (ב"ב מג.). — דברים נוֹגְעִים בלב: שלחה (המלכה ושתי) ואמרה לו דברים שהן נוגעין בלבו אמרה לו אם רואין אותי נאה הן נותנין עיניהם להשתמש בי והורגים אותך (מד"ר אסת', ותמאן). — ומצוי בסהמ"א: בקש לדבר רע ואמר לי גע, גשתי אני כאשר לשונו ענה (ר"ש הנגיד, איה צבי עלג). בואו לגן עדן מתים וגעו בעץ דעת ועץ חיים ואל תשתעו (ראב"ע, גבהי שחקים). רוצו לעץ חיים ואם לא תוכלו לאכול צרי עדנו בעלהו געו (ספר הענק, אות ג). כשם שאני רוקד כנגדך ולא אוכל לנגע4 בך כך לא יוכלו כל אויבי לנגע בי לרעה (סדר ברכ' הלבנה). — ובמשמ' נְטִיָּה לדבר: מחילה מכבודך אתה נוגע בדבר הזה מאחר כי אתה ספרדי (רי"מ חזן, שארית הנחלה ט). — °בְּנֹגֵעַ לְדָבָר, בענין הדבר, במה ששיך להדבר: וכל מדות הטובות רחמנים ביישנים גומלי חסדים נמצאו מאז אצלנו הן בנוגע לפרט והן בנוגע לכלל (עטר' צבי לרצה"ח ב). שני דברים עומדים לשטן לך האחד הקרקע אשר חלקת לגסנו והשנית המזון אשר תאבה לקבל בפעם אחת את הנוגע לדבר הראשון הן אמת גם אני הסכמתי לתת ניר לאחותי בגבול נחלתנו וכו' ואת הנוגע בדבר השני הנני מפיק רצונך וכו' (מא"ג, דביר ב עט).

— הִפע', הִגִּיעַ, הִגַּעַתְּ, הִגִּיעוּ, הִגַּעְתֶּם, מַגִּיעַ, מַגִּיעֵי, מַגַּעַת, הַגִּיעַ, הַגִּיעֵנוּ, יַגִּיעַ, יַגַּע, תַּגִּיעַ, תַּגַּע, יַגִּיעוּ, הִגַּעְתִּיהוּ, יַגִּיעֶנָּה.

א. פ"ע, — א) הִגִּיעַ הדבר שָׁמָּה, כמו נָגַע, היה זה אצל זה ממש בלא רֶוַח ביניהם: והנה סלם מצב ארצה וראשו מַגִּיעַ השמימה (בראש' כח יב). אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יַגִּיעַ (איוב כ ו). כנף האחד לאמות חמש מַגַּעַת לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש מַגִּיעַ לכנף הכרוב האחר וכנף הכרוב האחד אמות חמש מַגִּיעַ לקיר הבית (דהי"ב ג יא-יב). — ב) הִגִּיעַ פלוני אל פלוני או למקום פלוני, קרב וּבָא: דמו עד הַגִּיעֵנוּ אליכם (ש"א יד ט). כי היו בצען שריו ומלאכיו חנם יַגִּיעוּ (ישע' ל ד). וראיתיו מַגִּיעַ אצל האיל (דני' ח ז). עודם מדברים עמו וסריסי המלך הִגִּיעוּ ויבהלו להביא את המן (אסת' ו יד). — ובהשאלה, הִגִּיעַ פלוני עד דָּבָר, בא עד הדבר, היה לו הדבר: כל אכל תתעב נפשם וַיַּגִּיעוּ עד שערי מות (תהל' קז יח). ומי יודע אם לעת כזאת הִגַּעַתְּ למלכות (אסת' ד יד). — והִגִּיעַ דָּבָר, קרב ובא: וחלף (הנהר) ביהודה שטף יעבר עד צואר יַגִּיעַ והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל (ישע' ח ח). רק לשטף מים רבים אליו לא יַגִּיעוּ (תהל' לב ו). — ובהשאלה: כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הִגִּיעוּ (שם פח ד). ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מַגִּיעַ אבל גדול ליהודים (אסת' ד ג). אשר הִגִּיעַ דבר המלך ודתו להעשות (שם ט א). — והִגִּיעַ הַזְּמָן וכיוצא בזה: כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הִגִּיעַ (שה"ש ב יא-יב). בא העת הִגִּיעַ היום (יחזק' ז יב). עד אשר לא יבאו ימי הרעה וְהִגִּיעוּ שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ (קהל' יב א). וּבְהַגִּיעַ תר נערה ונערה לבוא אל המלך (אסת' ב יב). וּבְהַגִּיעַ תר אסתר בת אביחיל (שם טו). — והִגִּיעַ לִזְמָן: אשרי המחכה וְיַגִּיעַ לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דני' יב יב). — הִגִּיעַ לפלוני, סתם, קרה לו, נעשה לו: יש צדיקים אשר מַגִּיעַ אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שֶמַּגִּיעַ אלהם כמעשה הצדיקים (קהל' ח יד). על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הִגִּיעַ אליהם (אסת' ט כו). — ובהשאלה, הִגִּיעָה יָדוֹ דֵּי דָבָר, היה לו כמה שצריך לעשות הדבר: והביא את אשמו וכו' כשבה או שעירת עזים וכו' ואם לא תַגִּיעַ ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תרים וכו' (ויקר' ה ו-ז).

ב. פ"י, — הִגִּיעַ את הדבר אל דבר, עשה שיִגַּע בו: ותכרת את ערלת בנה וַתַּגַּע לרגליו (שמות ד כה). ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף וְהִגַּעְתֶּם אל המשקוף ואל שתי המזוזות (שם יב כב). הוי מַגִּיעֵי בית בבית שדה בשדה יקריבו (ישע' ה ח). ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה וכו' וַיַּגַּע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך (שם ו ו-ז). ומבצר משגב חמתיך השח השפיל הִגִּיעַ לארץ עד עפר (שם כה יב). ישפילה עד ארץ יַגִּיעֶנָּה עד עפר (שם כו ה). וישלח יי' את ידו וַיַּגַּע על פי (ירמ' א ט). מבצרי בת יהודה הִגִּיעַ לארץ (איכ' ב ב). — ובתו"מ, פ"ע, הִגִּיעַ אצל פלוני, בא עָדָיו: כשאתה מגיע5 אצל ר' עקיבא אמור לו עד מתי וכו' (חנינא בן חכינאי, נדה נב:). — ולמָקוֹם, לדָבָר: מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי וכו' הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים וכו' בגוי שאין מכירו מהלך אחריו עד שמגיע לביתו (תוספת' שבת יח א). אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך (פסח' ז יב). היו בודקין והולכין עד שמגיעין למקום עושי חביתים (תמיד א ג). היה מפשיט ויורד עד שהוא מגיע לחזה הגיע לחזה חתך את הראש (שם ד ב). היה עולה בכבש והסגן בימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו והעלהו (שם ז ג). ודברו הלויים בשיר הגיעו לפרק תקעו (שם). אירע קרי באחד מהם יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה והנרות דולקים מכאן ומכאן עד שהוא מגיע לבית הטבילה (מדו' א ט). היה עולה במסיבה ופניו למערב הלך על כל פני הצפון עד שהוא מגיע למערב וכו' היה מהלך בדרום עד שהוא מגיע לפתחה של עליה (שם ד ה). — ובהשאלה, הִגִּיעַ למקומו של פלוני, נהיה דומה לו בדָבָר מהדברים: ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו (הלל, אבות ב ד). — והִגִּיעָה הרצועה וכיוצא בזה עַד, היתה ארוכה כך וכך שנגע הקצה האחד במקום ...: ורצועה של עגל בידו וכו' ידה טפח ורחבה טפח וראשה6 מגעת על7 פי כרסו (מכו' ג יב-יג). מחלוקת במחיצות המגיעות לתקרה אבל מחיצות שאין מגיעות לתקרה דברי הכל עירוב אחד לכולן (ערוב' עב.). וצריך שיגיע חריץ (שבין בית לבית של התפלין) למקום התפר (אביי, מנח' לה.). — והִגִּיעַ הַזְּמָן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא (ברכ' ב א). פעם אחת הייתי מהלך אחר ר' עקיבא ואחר ר' אלעזר בן עזריה והגיע זמן קרית שמע כמדומה אני שנתיאשו מלקרות מפני שהן עסוקין בצורכי ציבור (ר' יהודה, תוספת' שם א ב). היתה למודה להיות רואה מיום עשרים ליום עשרים משש שעות לשש שעות הגיע יום עשרים ולא ראת (הוא, שם נדה ט ב). מעשה ברבי ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה שהיו שרויין במקום אחד והיה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר בן עזריה זקוף והגיע זמן קרית שמע נזקף ר' ישמעאל וכו' (שם ברכ' א ד). ימתין עד שתגיע גורן (שם ב"מ ט כד). מי שהיה בלן לרבים וכו' והגיע שעת הרגל ומבקש לילך לתוך ביתו (שם יא כז). תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת (שם נדה ט ז). הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל (ערכ' ט ד). לא היו רואין אותו ולא שומעין את קולו עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והן אומרים הגיע עת (תמיד א ד). הגיע זמן הנעילה הגביה את הטבלה בטבעת ונטל את המפתחות (מדו' א ח). כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה באה רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו (ר"ש חסידא, ברכ' ג:). לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא פרעו וכו' (ר"י הכהן, ר"ה יז:). הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גרנו וכו' הגיע זמן חטין למכור אמר לו תן לי חטין וכו' (ר' אושעיא, ב"מ סג.). אמר לו (המלאך ליעקב) מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו (חול' צא:). היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו (התפלין) מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך עליהן (מנח' לו.). ומרביצים שדהו (של האבֵל) משתגיע עונת המים שלו (מו"ק יא:). כיצד אדם מת באים עליו ששה מלאכי השרת אחד שהוא מלאך של מות והשני סופר והשלישי שממונה עליו אומר לו קום הגיע קצך (ריב"ל, מס' כלה רבתי ג). בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר להם ענוים הגיע זמן גאולתכם (פסיק' רבתי לו). — הִגִּיעַ לסוף דעתו של פלוני, ירד לסוף דעתי, הבין סוף דעתו: וכי מפני שאכל זה  תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לב"ד ליסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו וכו' (ריה"ג, סנה' עב.). כלום הגענו לסוף דעתו של ר"ש (ר' אסי, מנח' ד.). — הִגִּיעוּ הגוזלות וכיוצא בזה, גדלו שיכולות לפרוח ולעוף וכיוצא בזה: אין מעברין את השנים לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים ולא מפני גוזלות שלא הגיעו8 וכולן עושין אותן סעד לשנה (תוספת' סנה' ב ד). — הִגִּיעַ לו מהַדָּבָר כך וכך, היה הדבר מספיק שינתן לו בזו המדה: כל שאילו מחלקו למזון שתי סעודות ביניהן ואין מגיעות גרוגרת לכל אחד ואחד (רב יהודה, ערוב' פ:). — הִגִּיעַ בִּפְלוֹנִי, הִשִּׂיג אותו: השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא (גיט' ד א). קובר מתים הייתי פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת ורצתי אחריו ג' פרסאות וצבי לא הגעתי וקוליא לא כלתה (אבא שאול, וי"א ר' יוחנן, נדה כד:). מעשה בגוי אחד שרדף אחר ישראל להורגו ולא הגיעו עד שבא נחש וסיבבו והפילו (פסיק' רבתי ל). — הִגִּיעַ לִפְלוֹנִי, קָרָה לו: שהוא נותן רמז לבני קהת ואומר להם תנו דעתיכם שלא לנהוג בקלות ראש ולהכנס אצל הארון וכו' שלא יגיע לכם כשם שהגיע לבני אהרן (ר' לוי, מד"ר במד' ה). שכל הנשים לוטות כך תגיע ליך כשם שהגיע לפלונית וכו' שיהיו הכל נשבעות כך תגיע לי כמו שאירע לפלונית אם לא אעשה כך וכך (שם ט). המן שבקש להרוג את כל היהודים הם ובניהם ולבוז את ממונם ובקש לתלות את מרדכי לכך הגיע לו מדה כנגד מדה שמת הוא ובניו ולקח מרדכי ממונו (שם י). ע"י עון אחד שהיה ביד משה שהוכיח את בניך ואמר להם שמעו נא המורים יסרת אותו והוכחת אותו וכו' ואם כך הגיע למשה הצדיק עאכ"ו שאר כל הבריות (שם דבר' ב). מעשה באדם אחד שהיה חופר שיחין לרבים ובתו היתה הולכת בדרך ובאתה לעבור בנהר ושטפה באו ואמרו לו לר' פנחס (בן יאיר) כך הגיע לבתו של פלוני (שם ג). כביכול אמר הקב"ה כשם שהוא (ירמיהו בוכה) למטן אף לפניי בבכיה למעלן על מה שהגיע (פסיק' רבתי כט). אחד מהם עומד עם חבירו בבוקר ואומר לו אין אתה יודע מה היה לי הלילה הזה כך וכך הגיעני ואותו אומר לו אף אני כך (שם מב). — הִגִּיעוֹ, הִגִּיעֲךָ, הִגִּיעָתְךָ, וכו', דִּבּוּר במשמ' נשאר הדבר בידו, אינו יכול לחזור בו: המוכר יין לחבירו ונמצא קוסס הגיעו (רשב"א, תוספת' ב"ב ו י). (האומר לחבירו) חבית זו אני מוכר לך אפילו חומץ הגיעו (שם ז). (האומר לחבירו) פרדס אני מוכר לך אעפ"י שאין בו אילנות הגיעו וכו' כרם אני מוכר לך אעפ"י שאין בו גפנים הגיעו וכו' בית כור אני מוכר לך בין שהוא כבן עשרים בין שהוא כבית ארבעים סאה הגיעו שלא אמר לו אלא שמו (שם יח). מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל ואמר לו פנה את אבניך אמר לו (בעל האבנים) הגיעוך9 אין שומעין לו (ב"מ י ה). (האומר לחבירו) בית כור עפר אני מוכר לך וכו' הן חסר הן יתר אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יותר מכאן יעשה חשבון (ב"ב ז ב). (האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך) בסימניו ובמצריו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה (שם ג). (האומר לחבירו) מרתף זה אני מוכר לך אפילו כולו חומץ הגיעו (גמ' שם צה). פיחת שבעת קבין ומחצה לכור או הותיר שבעת קבין ומחצה לכור הגיעו יותר מכאן כופין את המוכר למכור ואת הלוקח ליקח (שם קד.). מעשה באחד שהקדיש את שדהו מפני רעתה אמרו לו פתח אתה ראשון אמר הרי היא שלי באיסר וכו' אמרו לו הגיעתך10 נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו וכו' אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ושש אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד דינר הבעלים קודמים ואם לאו אומרים לו הגיעתיך10 (ערכ' ח א-ג). — לא הִגִּיעוֹ, אינו שלו, לא נשאר בידו: מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו (ב"ב ו ז). — ובמשמ' פעל יוצא: צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו רוקו וכו' נותן ארבע מאות זוז (ב"ק ח ו). בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה (ברכ' ט ג). כן יי' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים (ר"ע, פסח' י ו). א"ר עקיבא כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים ונצטערתי על תלמיד חכם אחד שהיה בה ונטבע וכשבאתי למדינת קפוטקיא ראיתיו שהיה יושב לפני ושואל שאלות נמתי לו בני היאך עלית מן הים אמר לי רבי בצלותך טרדני הגל לחבירו וחבירו לחבירו עד שהגיעוני11 ליבשה (מד"ר קהל', שלח לחמך). — ובהשאלה: האומר על12 קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך (ברכ' ה ג). — הִגִּיעוּךָ, הביאוך, הכריחוך לדבר הזה: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורים דבר תורה (ר' יוחנן, ירוש' ברכ' ב ה). הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין מדבר תורה (ר' הושעיא, שם ערוב' ג ד). — ומצוי בסהמ"א: מצא מעות בשוק לא יתנם לתוך כיסו אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה ולכשיגיע לביתו יטלם (הרי"ף ב"ב, סי' תרל"ה). — הִגִּיעַ לו, קרה לו: כשיעורבו יחד טובות העולם הזה המגיעות לרשע עם הרעות והעונשים המגיעות לו בעולם הבא וכן הרעות המגיעות לצדיק בעולם הזה עם הטובות המגיעות לו בעולם הבא נמצא שני הגמולים צודקים יחד (ר"י אלבו, העקר' א ח). והיו אלו הדברים אמנם הם מגיעים לאדם מצד חומרו (ר"י ערמאה, פתי' יד אבשלום על משלי). יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בקצרות שנים (שם י א). — ובמשמ' נודע לו דבר: שאנחנו נמצא מושכלות רבות הגיעו בשינה בזולת סבותיהם בחכמת הרפואה (רלב"ג, מלחמ' ה' ב ד). ונתאמת אצלי בשנים שלשה עדים מה שהגיעני מזה החכם המחבר ומתכונת חכמתו האלהית אצל הענינים התוריים (ר"י ערמאה, הקד' יד אבשלום על משלי). — ובמשמ' סכום שאדם חַיָּב לחברו: וראובן אומר השטר נשאר בידי לאודות כ"ה זהובים המגיעך מן ההפסד (תשו' הגא', הרכבי רלה מה). ומשביעין את שמעון לראובן שכבר פרע לו כל המגיע אליו (שם). ראובן היתה לו חצר בהכרזה ומכרה שמעון באותן דמים שהגיעה ולא היה לשמעון תשלום הדמים (שו"ת הרי"ף קח). כשבא ליגאל ידקדק בחשבון לפי המגיע בכל שנה ושנה ינכה לו הגוי מן דמיו (רש"י ויקר' כה ב). — הִגִּיעוּ הזיתים וכדומ', בשלו ומלאו שמן: רגילין גוים לשבור את הזיתים ועדיין לא הגיעו ואין בהם שמן ולא טעם וכו' אם זיתים הללו כשהן כובשין אותן רגילין גוים שמזלפים עליהן יין או חומץ של יין בין גדולים בין קטנים אסורין ובין הגיעו ובין שלא הגיעו אסורים (רב פלטוי גאון, תשו' הגא' צח, חמד' גנוזה). — ובמשמ' פעל יוצא: אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו (רמב"ם, שכנ' יא א). וזה הספק הגיע הפילוסוף להאמין שהשם ית' בלתי יודע דבר מאלו הדברים הפרטיים (רלב"ג, הקד' פרושו לאיוב). כי לפי הסדור והנימוס ההוא היה ראוי שיגיעך השם יתברך מהרע כפלים על מה שהביא עליך (שם יא). שאפשר שימצאו שתי תורות אלהיות בזמן אחד לאומות מתחלפות וכל אחת מהן מגעת המונהגים על פיה אל ההצלחה האנושית (ר"י אלבו, העקר' א כה). כי התורה הקדושה לא תתלה החיים הנצחיים בעיון המושכלות כי אם בלמוד התורה ועשיית המצות כי הם יגיעו הנפש אל ההצלחה האמתית (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 72). — *הַגַּע עצמך, משרש יגע, עי"ש.

 — הָפע', *הֻגַּע, (הוגע), — הֻגַּע לְדָבָר, הובא, שהצריכו אדם לדבר הזה: נתגעלו (בגדי כהונה) אין מכבסין לא בנתר ולא באה וכו' הוגעו13 במים14 מכבסין אותו בנתר ואהל הוגעו14 לנתר ואהל אף במים אין מכבסים (אביי, זבח' פח.).