ש"נ, נִידָה, סמי' נִדַּת, בכנ' נִדָּתָהּ, — א) נִדַּת הָאִשָּׁה, מעמד האשה בזמן וסתה בזיבת דמה החדשי, Zust. des Weibes während der Menstruation; état d'une femme pendant la menstruation; state of woman during menstruation: ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בְנִדָּתָהּ וכל הנגע בה יטמא עד הערב וכל אשר תשכב עליו בְנִדָּתָהּ יטמא (ויקר' יה יט-כ). ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נִדָּתָהּ עליו ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נִדָּתָהּ או כי תזוב על נִדָּתָהּ כל ימי זוב טמאתה כימי נִדָּתָהּ תהיה וכו' כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה כמשכב נִדָּתָהּ יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נִדָּתָהּ (שם כה-כו). והדוה בְנִדָּתָהּ (שם לג). ואל אשה בְּנִדַּת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה (שם יח יט). אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נִדַּת דותה תטמא (שם יב ב). ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נִדָּה לא יקרב (יחזק' יח ו). ערות אב גלה בך טמאת הַנִּדָּה ענו בך (שם כב י). בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותם בדרכם ובעלילותם כטמאת הַנִּדָּה היתה דרכם לפני (שם לו יז). — ומצוי בתו"מ: למה מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין וכו' שמא תמצא אשתו ספק נידה ויבא עליה ונמצא טמא שבעת ימים (ר"י בן בתירה, תוספת' יוה"כ א א). הנדות והיולדות טובלות כדרכן ביוה"כ (שם ה-ד ה). נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית (נדה י ב). דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבשים (שם ז א). בנות הכותים נדות מעריסתן וכו' מפני שהם בועלי נדות (שם ד א). הרואה יום אחד עשר בין השמשות תחלת נדה וסוף נדה (שם ו יד). על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר (שבת ב ו). יוצאת אשה בחוטי שער וכו' ובמוך שהתקינה לנדתה (שם ו ה). עז פנים וכו' ממזר ובן הנדה (ר"ע, מס' כלה). שלשה בדקי מיתה נבראו באשה וכו' נידה וחלה והדלקת הנר (ר' יוסי, שבת לב.). מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה אמרה תורה תהא טמאה שבוע ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה (ר"מ, נדה לא:). אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה (הוא, ב"מ פז.). שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך (ר' ירמיה בר אבא, ברכ' נה:). מי שפירסה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים (כתוב' ד.). כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה וכו' (רב הונא, שם סא.). שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו נדות (מעי' יז.). נדה שלא טבלה אסורה לבעלה (מס' כלה). כשנכנסתי לחופה נדה הייתי ופירש ממנו בעלי (שם). ומפני מה ניתן לה מצות נדה על ידי ששפכה דמו של אדם הראשון (מד"ר בראש' יז). אם באה אשה לפניך לבית המדרש לשאול לך שאלה על כתמה ועל נדתה תהא רואה אותה כאלו שיצאה מירכיך ואל תתן עיניך בה (ר' יעקב בר אבינא, שם שה"ש, הנה מטתו). — ומצוי בסהמ"א, ואמר המשורר: ואיך יגבר, אשר חֻבר, במי טפה ודם נדה (ר"י הלוי, יצו האל). ב) בהרחבה, כל דבר מאוס, שבני אדם מתרחקים ממנו: ואיש אשר יקח את אשת אחיו נִדָּה הוא ערות אחיו גלה (ויקר' כ כא). חטא חטאה ירושלם על כן לְנִידָה היתה כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה (איכ' א ח). צוה יי' ליעקב סביביו צריו היתה ירושלם לְנִדָּה ביניהם (שם יז). כספם בחוצות ישליכו וזהבם לְנִדָּה יהיה (יחזק' ז יט). וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לְנִדָּה (שם כ). ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישבי ירושלם לחטאת וּלְנִדָּה (זכר' יג א). הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נִדָּה היא בְּנִדַּת1 עמי הארצות בתועבתיהם אשר מלאוה מפה אל פה בטמאתם (עזר' ט יא). — ג) מֵי נִדָּה, מים מעֹרבים באפר פרה שהיו לפנים נזרקים על טמא לטהרו בהם: ואסף איש טהור את אפר הפרה (שנשרפה) וכו' והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נִדָּה חטאת הוא (במד' יט ט). כי מי נִדָּה לא זרק עליו טמא יהיה (שם יג). כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נִדָּה יתחטא (שם לא כג).

 אֹרַח נָשִׁים. — *בָּדַק, *בְּדִיקָה. — דָּוָה. — *וֶסֶת. — זוֹב. — *זִיבָה. — *חִמּוּד, דם חמוּד. — טֹהַר, דם טֹהר. — *טבילה. — *כתם, כתמים. — *לִבּוּן, ימי הלבּוּן. — *מוֹךְ. — *מַעְיָן. — מָקוֹר. — *סְפִירָה. — *עֵד, עֵדִים. — *עוֹנָה. — *פְּקִידָה. — פֶּרַח, °פרחי האשה. — *פרס, פרסה נדה. — קבע, *קבעה לה וסת. — *שפע, אשה שופעת דם.