1 לא נתברר מקורו, ועי' הערה הבאה.

2 כך כתוב ומנקד בנסח המשנה עם גוף הערבי של פרוש הרמב"ם הוצ' דרנבורג, וכך כתוב ומנֻקד בגוף הפרוש. בכ"י קויפמן נָרְבַר. אך בנסח' המשנה של הדפוסים כתוב הנדבך, וכן בתוספתא שם ז א בנסח' הדפוס' וכמו"כ בכ"י הוצא' צוק"מ, וז"ל: ארבעה שהיו נושאין את הנדבך ואין במוטות כעובי המרדע, ע"כ, וכן בפרוש רה"ג על משנ' טהר', הנדבך, וכן העתיק ר"ש בפרושו להמשנה את לשון התוספתא בגרסת נדבך. ואעפי"כ נראה כי גרסה זו היא משֻבשת, כי מלבד גרסת נסח' המשנה עם גוף הערבי של פרוש המשנ' להרמב"ם יש עוד עדויות נגד הגרסה נדבך, והן: הערוך: נרווד, וכבר הובא בספר מלאכת שלמה על סדר טהרות כי העיד הרב בצלאל אשכנזי כי כך מצא בכ"י. מדב"מ: נרוור. תנחום ירושלמי: נדור, וגם נרוד. אלה העדויות, אעפ"י שיש ביניהן לבין עצמן חלופי גרסאות, מעידות יחד נגד גרסת נדבך, וגרסת נדבך שבפרושו של רה"ג היא חשודה, כי הערוך שהעתיק גם כאן לשונו של רה"ג מוכיח שלא היתה לפניו הגרסה נדבך, כי לא הזכיר כלום אדות פרוש מלה זו בכל מקום שהיא באה בתלמוד. ובהיות שהמלה נדבך מצויה והמלה שהיתה כתובה כאן בהמשנה והתוספתא אינה מצויה, דבר טבעי הוא שהמלה לא המצויה נשתבשה בידי הסופרים המעתיקים להמלה המצויה. אך קשה להכריע בין ארבע הגרסאות שהובאו למעלה (נרווד של הערוך, נדוָד של הרמב"ם, נרוור של מדב"מ ונדור של תנח' ירוש'). — ופרש רה"ג וז"ל: פי' אלנַעשׁ בטיית ויש אומרין שריגה אוכמי ארון של מת שנישא במוטות. ע"כ. והנה המלים שריגה אוכמי אינן מובנות, ואולי הן יתרות כאן, כי הערוך העתיק כמנהגו את פרושו של רה"ג בזה"ל: פי' מטה שנושאין בה המת וי"א כמו ארון של מת שנושאין במוטות. ע"כ. והנה המלים מטה שנושאין בה המת, הן פרוש המלה הערבית אלנעש, שהשתמש בה רה"ג, והמלים וי"א וכו' הן לשונו של רה"ג ממש, ושתי המלים שריגה אוכמי אינן כאן. גם הרמב"ם בפרושו בגוף הערבי תרגם המלה נִדְוָד אלנעשׁ, והוא בערב' מטה שנושאים בה את המת (ומה שכתוב בתרגום העברי של פרוש המשנה של הרמב"ם בדפוסים, הלוח, אינו תרגום של פרוש הרמב"ם להמלה נדוָד, אלא פרושו של המתרגם להמלה נדבך, שהרמב"ם בפרושו למשנה כלים כ ה פרש את השם נדבך שם במשמ' לוח, וכך תרגם גם תנח' ירוש': נדור אסם אלנעש. ע"כ. ובערך נרוד כתב: ארבעה נושאים את הנרוד הו מת'ל נדור אלמתקדם מקלוב והו אלנעש אלד'י ירפע עליה אלמותי. ואעפי"כ יש לפקפק אם היתה הכונה כאן למטה שנושאים בה את המת, שהרי שמה בכל מקום מטה, והיותר פשוטה שמה כליבה, או כליכה, ובשום מקום לא השתמשו לדבר זה בשם דומה להמלה הנמצאת כאן, ולמה השתמש כאן דוקא במלה זו. וגם קצת קשה מה מקום ל"כלים על גבי" מטה של מת. והנה הר"ש, שאחז בגרסת נדבך, פרש: אבן גדולה ורחבה, ואחריו נמשכו רוב המפרשים האחרונים. וכבר ערער על פרוש זה בעל מלאכת שלמה בשם הר"ר יהוסף, ואמר כי אבן אחת אינה נקראת נדבך אלא שורה של אבנים, ע"כ, עכ"פ הר"ש והרע"ב והתויו"ט וכל שאר האחרונים מסכימים שאין הכונה כאן למטה שנושאים עליה את המת, אלא סתם משא שנושאים ממקום למקום, ובהיות שעצם פרושם של הר"ש וחבריו בודאי אינו נכון מסתבר כי הכונה כאן למה שמבואר בפנים בגוף הערך, ששמושו נהוג ומצוי בכל זמן ובכל מקום.