נְדֹד,  ש"ז, — שה"פ, הפרוד וההליכה ממקומו והנדידה ממקום למקום: מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה הנה ארחיק נדֹד1 אלין במדבר (תהל' נה ז-ח). — והשתמשו בו הרבה המשוררים והמליצים: אסבלה נדֹדי אגילה בגלותי, אעבֹד מעבדי אוחילה במחלתי (ר"י אבן גיאת, אסבלה נדודי). לכל זמן ולכל נדֹד קצה ושפה, אך אין לנדי קץ וקצה עד אסיפה (ר"ש הנגיד, לכל זמן). תריבון איש אשר לולי דמעיו קרביו נשרפו מאש צלעיו, אמרתם דום והתאפק עדי כי באורך הנדוד כלו רגעיו (רשב"ג, תריבון איש). בין מר ומתוק יעמד לבי והם רוש הנדֹד ודבש נשיקותיך (ר"י הלוי, מה לך צביה). ליל הנדֹד הארך והתאחר, כי הידידים נוסעים מחר (הוא, ליל הנדוד). ידענוך נדֹד מימי עלומים, ונחלי הבכי נחל קדומים (הוא, ידענוך נדוד). הרפי מנדֹדך הרפי פן תהיי טרופה, וביומך היי ובנשפי כשפחה חרופה (הוא, נפשי אם לבבי תפדי). וגער בדודים, ובחר נדֹדים, ונטש חדרים, ושכן חררים (הוא, היוכלו פגרים). יום נכספה נפשי לבית הועד, ויאחזני לנדודים רעד (הוא, יום נכספה). נדוד הסיר אוני, והבהיל רעיוני, ושם פי ולשוני, אסורים בזקים (ראב"ע, נדוד הסיר אוני). אם הנדוד חלקי מכל עמל נפשי, אשמח בחבלי כי צריי בתירושי (הוא, אם הנדוד). נאם אברם אסיר תקוה אשר פתח עני יתרו, עדי הלך חצי לבו וענה הנדוד יתרו (הוא, נאם אברם). בעלי ריבי שעו נא ממריבה ותלונה, כי נדוד דודי שמני מבלי לבב ובינה (הוא, בעלי ריבי). יום הנדוד עיני כעבים ערפו ואמצאה תוך פי וחכי לענות (רמב"ע, תרשיש ז מג). אם לי סבב עון גלות גם מרבצי חטא הדיח, בנדודי יש תמרוק פשעי גם טנף לב הוא הדיח (שם ט כ). עד אן בגלות שֻלחו רגלי ועוד לא מצאו מנוח, הריק זמן חרב פרידה אחרי לרדוף וגרזן הנדוד לנדוח (הוא, דיואן כט, כ"י בודלי'). בארצו רם לרום עזו והודו ואולם בנדוד שפל והורד, וכו' והיה כענק לשיר ואולם בקורות הנדוד נתק ונפרד (ר"י חריזי, הקד' תחכמ'). וכאשר העביר הנדוד שופר תרועה, להמיש היתד התקועה, שנסתי מתני באזור הנסיעה, ופשטתי סות המרגעה, כסות היגיעה, וגערתי בדודים, והרחקתי נדודים (שם ג). לקחני הנדוד על אברתו, וקשרני בעבות חברתו (שם כג). ורבים לא ישירון רק עגבים ובחשק זמיריהם מכלים, וזה על הנדוד תמיד ידבר ויאמר כי אחזוהו חבלים (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני' ביד שפירא). קרא השר בספר שעשועים בשמך נחשב יקר ונעים, רחשתיהו וילדי רעיונים למסעי הנדוד נדים ונעים (ר"י זבארה, הק' ספ' שעשוע'). רבו כמו רבו נדודָי, מיום נסעך מבין שדי, קרב מהרה קץ מועדי (ר"י נג'ארה, יפצחו זמירות שפתי).