— קל לא נמצא.

— פִע', נִדָּה, מְנַדִּים, — א) נדָּה לדָבָר, זִלְזֵל בו, צחק עליו, בִּזָּה אותו: הַמְנַדִּים1 ליום רע  ‎‎‎‎‎ותגשון שבת חמס השכבים על מטות שן וסרחים על ערשותם (עמו' ו ג-ד). — ונִדָּה את פלוני, בִּזָּה אותו, חרף אותו, התקלס בו: שמעו דבר יי' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שנאיכם מְנַדֵּיכֶם2 למען שמי יכבד יי' ונראה בשמחתכם והם יבשו (ישע' סו ה). — ב) בתו"מ, במשמ' הטלת חֵרֶם על אדם: עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים אמרו לו עקביא חזור בך וכו' ונידוהו ומת בנידויו וסקלו ב"ד את ארונו אמר ר' יהודה חס ושלום שעקביה נתנדה וכו' ואת מי נידו את אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים (עדי' ה ו).  אחד מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר (רשב"ג, מו"ק טז.).  ביקשו לנדות את ר' מאיר אמר להן איני שומע לכם עד שתאמרו לי את מי מנדין ועל מה מנדין ועל כמה דברים מנדין (ירוש' שם ג א).  בכ"ד מקומות מנדין על כבוד הרב (ריב"ל, ברכ' יט.).  נידוהו ואינו יודע מי נידהו ילך אצל נשיא ויתיר לו נדויו (מו"ק יז.).  נדהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו נדהו שלא בפניו מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו (רב, נדר' ז:).  השומע הזכרת השם מפי חברו צריך לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי ( הוא, שם).  מנדין על שני ימים טובים של גליות (הוא, פסח' נב.).  מנדין לאלתר ושונין לאחר ל' ומחרימין לאחר ששים (הוא, מו"ק טז.).  ת"ח מנדה לעצמו ומיפר לעצמו (הוא, שם יז.).  תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא (ריש לקיש, שם).  באושא התקינו אב בית דין שסרח אין מנדין אותו וכו' חזר וסרח מנדין אותו (רב הונא, שם).  נידוהו בחלום צריך עשרה בני אדם להתיר לו (רב יוסף, נדר' ח.).  נמנו באושא שלא לנדות זקן (רב ששת, ירוש' מו"ק ג א).  יתרו כומר היה לע"ז וראה שאין בה ממש וקרא לבני עירו וכו' והוציא כלי תשמישי ע"ז ונתן להם הכל עמדו ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו את צאנו (מד"ר שמות א).  מת אחד מהמנדים אם נתן רשות לחברים מתירים לו (מס' שמח' ה טו).  המנדין בצדק והשבין בצדק והמקבלין את השבין ומלמדין אותן שלא ישובו לסורחנן עליהם הכתוב אומר אז יבקע כשחר אורך (מס' דא"ר ב).  עזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק קבצו את כל הקהל אל היכל ה' והביאו ש' כהנים וש' תינוקות וש' שופרות וג' מאות ס"ת בידם והיו תוקעין והלוים משוררים ומזמרים ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש (פדר"א לח). — ומצוי בסהמ"א במשמ' זו: וגזרנו עליו הדין ולא קבל ונדינו אותו שלשים יום ולא חזר בו ולא תבע על נדויו והחרמנו אותו על פתח בי"ד (תשו' הגא', מהד' מנטובה, סי' מא).  ובחזירתנו אל ארץ ישראל ארץ מולדתנו צוינו בכל מדינה ומדינה ועיר ועיר לחזנים והיו קוראים הפתיחים שלכם ומנדים שנאכם (מכת' בן מאיר, השריד מספר הגלוי, הוצ' מק"נ רטו).  ואם יצאת טריפה מתחת ידו מנדין אותו ומעבירין אותו ואינו חוזר לכשרותו וכו' (רמב"ם, שחיט' י יד).  אם נתחייב (אביו) נידוי לא יהיה שליח לנדותם (הוא, ממרים ה יג).  אנו מחרימין ומשביעין ומנדין ומשמתין ומקללין ומאררין על דעת המקום ועל דעת הקהל (כלבו, סי' קלט). — *נִדָּה את פלוני מנכסיו: לאחר ימים עלה אביו (של ר"א בן הורקנוס) לנדותו מנכסיו ומצאו יושב ודורש וגדולי מדינתו יושבין לפניו וכו' אמר לו אביו בני לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי עכשיו הרי כל נכסי נתונים לך מתנה (מד"ר בראש' מב).  אמרו בניו של הורקנוס לאביהם עלה לך לירושלם ונדה את בנך אליעזר מנכסיך (פדר"א ב). — ובמליצה, בהשאלה, °מְנַדֶּה את היגון, מגרש אותו ומרחיקו: וסביביו מרבדים, הלב מחדים, והיגון מנדים, ולפנינו אשישות וכדים, בם לכל עין מחמדים (ר"י חריזי, תחכמ' ג).

— פֻע', *נֻדָּה, מְנֻדֶּה, (מנודה), — שנִדּוּ אותו, שהוטל עליו נדוי וחרם: וכן אתה אומר במנודה ואבל (תוספת' תענ' א ו).  ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים וכו' והמנודה שהתירו לו חכמים (מו"ק ג א).  כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין וכו' חוץ ממי שארעו דבר שהוא מקיף לשמאל מה לך מקיף לשמאל וכו' שאני מנודה השוכן בבית זה יתן בלבם ויקרבוך (ר"מ, מדות ב ב).  מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה (ת"כ ויקרא א ב).  והן מתעטפין ויושבין כאבלים וכמנודין כבני אדם הנזופין למקום (תענ' יד:).  מנודה שמת ב"ד סוקלין את ארונו (מו"ק טו.).  מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס (שם).  מנודה מהו בעטיפת הראש  וכו' מנודה מהו בתפילין וכו' מנודה מהו בשאילת שלום (שם).  מנודה מהו בתשמיש המטה וכו' כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו ושימשו מטותיהן (שם:).  מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב שם יז.). — מְנֻדֶּה לִפְלוֹנִי, שאינו רשאי להנות מפלוני: האומר לחבירו מודרני ממך מופרשני ממך וכו' מנודה אני לך (נדר' א א). — מְנֻדֶּה לשָׁמַיִם, רואים אותו שם כאלו היה מנֻדה: שבעה מנודין3 לשמים אלו הן יהודי שאין לו אשה ושיש לו אשה ואין לו בנים ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לתלמוד תורה ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו והמונע מנעלים מרגליו (פסח' קיג:). — מְנֻדֶּה מִדָּבָר, אין לו חלק יותר בדבר הזה, אסור לו להנות ממנו: עתה שבאתי לראותך וראיתי כל השבח הזה הרי אחיך מנודים מהם (מהנכסים שלי) והם נתונים לך במתנה (פדר"א ב).

— הִתפ', *הִתְנַדֶּה, — התנדה מפלוני, התרחק ממנו,  התנכר לו כאלו אינו מכירו: יש אוהב חבר שלחן ולא ימצא ביום רעה בטובתך הוא כמוך וברעתך יתנדה ממך (ב"ס גני' ו י-יא). — ובמשמ' חרם, כמו פֻע' נֻדָּה, הוטל עליו חרם: שלח לו שמעון בן שטח לחוני המעגל צריך אתה להתנדות ואלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי (ברכ' יט.).  חס ושלום שעקביא (בן מהללאל) נתנדה שאין העזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל (ר' יהודה, עדי' ה ו).  שכל המתנדה ומת בנדויו סוקלין את ארונו (שם).  חס ושלום לא נתנדה ר' עקיבה אלא ראש גדר היה ושלח ר"ג והעבירו מראשיתו (ר' יהודה הנחתום, ירוש' ר"ה א ה).  נתנדה משה ונזעף (ר"ש בר נחמן, מד"ר שמות מב).