פ"ע, נָד, נָדוּ, נוּדוּ, נֻדוּ, נוּדִי, תָּנוּד, יָנוּד, תָּנֹד, תָּנֻדוּ, יָנֻדוּ, — א) נָד פלוני, זז והתהלך ממקום למקום, umherirren; vagabonder; to wander about: נע וָנָד תהיה בארץ (בראש' ד יב). הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע וָנָד בארץ (שם יד). הוא ישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה מאדם ועד בהמה נָדוּ הלכו (ירמ' נ ג). נֻדוּ מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו (שם ח). נסו נֻדוּ מאד (שם מט ל). כצפור לָנוּד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא (משלי כו ב). ביי' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי1 הרכם2 צפור (תהל' יא א). — והקָנֶה במים וכדומ', זז והתנועע הנה והנה: והכה יי' את ישראל כאשר יָנוּד הקנה במים (מ"א יד טו). — ובתלמ': כבר נד ולד (שבת סג:). — ומצוי בסהמ"א: כל מזל משמש את החמה נד ממקומו ומוליכו עד חבירו וחוזר למקומו (רש"י פסח' צד:).  שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפור ולא יהא נד ונבדל הולך וחוזר (הוא, שמות כח ה). — ואמר המשורר: ויונה עלי אמיר תקונן עלי פרוד אחותה אשר נדה ותהמה כהמיתי (רשב"ג, ידידי שעו מני).  וחושי בעופך ויד אל תניפך וקשרי כנפך בכנפי שחרים, לנדים ונעים ברוח קלעים ולבות קרועים לאלף גזרים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים).  אבכה בנפשי ליעלה, תהמה בקול מר כיעלה, לדודה אשר נד וגלה, ארד ביגון שאולה (ראב"ע, איך ישליו).  ובא יומה ונד עמה וגם היתה כאלמנה, באין תורה ואין מקרא והמשנה נטמנה (הוא, אהה ירד).  איך אני לבדי נד וכל זאב ירדפני, מה לצור לבבי סר וכל כאב יאחזני (הוא, איך אני). — ב) נָד לפלוני, הניע בראשו לאות חמלה והשתתפות בצערו, Beileid beziegen; exprimer ses condoléances; to condole: כי מי יחמל עליך ירושלם ומי יָנוּד לך ומי יסור לשאל לשלם לך (ירמ' יה ה).  ואל תלך לספוד ואל תָּנֹד3 להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה (שם יו ה).  אל תבכו למת ואל תָּנֻדוּ לו (שם כב י).  נֻדוּ לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה (שם מח יז).  שתים הנה קראתיך מי יָנוּד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך (ישע' נא יט).  והיה כל ראיך ידוד ממך ואמר שדדה נינוה מי יָנוּד לה מאין אבקש מנחמים לך (נחו' ג ז).  וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו וכו' ויועדו יחדו לבוא לָנוּד לו ולנחמו (איוב ב יא). — וגם אחרי הצרה: ויבאו אליו כל אחיו וכל אחיתיו וכל ידעיו לפנים ויאכלו עמו לחם בביתו וַיָּנֻדוּ לו וינחמו אתו על כל הרעה אשר הביא יי' עליו (שם מב יא). — ואמר המשורר: למי נבכה וננוד בתחלה ועל מי נעשה מספד ואבל, על ארון אשר נגנז בציון ואם לזה אשר נגנז בבבל (רשב"ג, בכו עמי).). התקבצו כל קרוביו, ומיודעיו ואוהביו, ונודו לו כל סביביו, הילילו הה ליום (ראב"ע, האספו משכילים). — נֵד קציר, עי' נֵד. 

— הִפע', הֵנִיד, פ"י, הָנִיד, יָנִיד, תְּנִדֵנִי, — הֵנִיד את רגל פלוני ממקום, עשה שתָנוּד משם, שהוא ילך לו: ולא אסיף לְהָנִיד רגל ישראל מן האדמה אשר נתתי לאבותם (מ"ב כא ח). — הֵנִיד בראשו, עשה שיָנוּד ראשו, לאות אבל והשתתפות בצער: לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם וְיָנִיד בראשו (ירמ' יח יו). — הֵנִידָה ידו את פלוני, עשתה שהוא ינוד: אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תְּנִדֵנִי4 (תהל' לו יב). ואמר המליץ: ושואת רשעים לא באתני, וידם לא הנידתני (ר"י חריזי, תחכמ' לא).  על כן אפחד ממנו, כי במצודתו יצודנו, ולרעתנו מן המקום הזה ינידנו (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ב). — ומצוי בסהמ"א במשמ' תנועה: ועשה שם (בגלגל) תנודות שמנידות אותו (תשו' הגא', הרכבי, סי' יב).  פגרים בותרו והורד הציפור עליהם, וישב אותם אברם וינידם ויהיו כולהם (תשו' רסע"ג על חיוי הבלכי, הוצ' דוידסון, פסקה מה).  וצריך שידליק רוב המדורה קודם חשיכה וכו' ואם לא הדליק רובה אסור ליהנות בה בשבת גזירה שמא יחתה בה ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת (רמב"ם, שבת ג יט).  העושה סוכתו בין האילנות וכו' וחיזק אותם עד שלא תהיה הרוח המצויה מנידה אותם תמיד ומלא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח (הוא, סוכ' ד ה).  פשט ידו לחבית ותפסו את ידו קודם שיוציאה ולא ינידה ופתחו החבית מלמטה עד שיצא היין וכו' (הוא, מאכ' אסור' יב א).  

— הִתפוע', הִתְנוֹדַד, הִתְנוֹדְדָה, מִתְנוֹדֵד, תִּתְנוֹדָד, יִתְנוֹדְדוּ, — א) הִתְנוֹדְדָה למשל סֻכָּה בָרוּחַ וכיוצא כזה, נעה הנה והנה: נוע תנוע ארץ כשכור וְהִתְנוֹדְדָה כמלונה (ישע' כד כ). — הִתְנוֹדַד פלוני, רגז ונזדעזע, ומדבר בקול מצער ויגון וחרטה: שמוע שמעתי אפרים מִתְנוֹדֵד יסרתני ואוסר כעגל לא למד השבני ואשובה כי אתה יי' אלהי כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי (ירמ' לא יח-יט). — ובלעג ושמחת נקמה על אויב וכדומ': ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מדי דבריך בו תִּתְנוֹדָד (שם מח כז). ויכשילהו עלימו לשונם יִתְנוֹדְדוּ כל ראה בם (תהל' סד ט). — ומצוי בסהמ"א במשמ' תנועה: וכשתברח אשה נכשלת בשלשלת ומתנודדת ונוקש הענבול בזוג ואוז וכלב צועקין ומתנערות המשמרות (ערוך, ערך שלשל).  נותרה כסוכה נתנודדה כמלונה, שרופה באש כסוחה עשונה (סמא"צ, נצבה כיונה). — ובהשאלה, בענין הזדעזע מצער ויגון: כנשר אאריך קרחה ואתנודד כמו דיה, ואסֹב עיר בקינותי ובבכי רב ותאניה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה).  התנודדו התמודדו גם העלו אפר בראשיהם ושק חגרו (רשב"ג, בימי יקותיאל).  ושחו בנות שירו וגדל כים שברו ומתנודדים תחת זמריו ושירותיו (ראב"ע, בשם אל).  וכבואי העירה אל ביתי, באו אוהבי לנחם אותי, ובעודי מתנודד לעיני הרואים, והנה חבר הקיני בא בתוך הבאים (ר"י חריזי, תחכמ' טו). וכאשר אהבה תמונתו בחלום כן שנאה תמונת עזריקם בהקיץ ותתנודד בראותה אותו (א' מפו, אה"צ ג). — ובמשמ' היה נע ונד: טֹרד מגבעת לבונה, להתנודד בארץ כיונה, תשכן עליו עננה (ר"י הלוי, מי כמוך יחיד).