פ"ע, עתי' יִנְוֶה, — מצא ספקו, השביע תאותו, befriedigt sein; se contenter; be satisfied: וצדיק באמונתו יחיה ואף כי היין1 בגד גבר יהיר ולא יִנְוֶה2 אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע (חבק' ב ד-ה).
1 כך בנסחת המסורה, אך אין ספק בדבר כי אלה שלש המלים "ואף כי היין" הן משֻבשות, כי לא לפי מה שקֹדם להן בפסוק ולא לפי מה שאחריהן אין שום מקום ליין כאן, וכבר החליטו החדשים כי פסוק זה משֻבש, וקצתם הגיהו בתחלתו הוי, כמו שמתחילים שאר הפסוקים. והנה ההקבלה לחצי השני של הפסוק: גבר יהיר, מכרחת כי גם בתחלת חציו הראשון היה לפני המלה בֹגֵד שֵם לאדם שהוא מתֹאר בבֹגד. ורגלים לדבר כי המלה הוי מסתתרת בהאותיות היין, ובהאותיות ואף כי מסתתר השם או שה"ת להאדם, ובאמת הצרוף אפך, שאין ספק בדבר שגם הוא נהוג בעבר', לפחות בזמן המשנה, על יד הצרוף הפך, רק במשמ' מיוחדה בענין הפיכת האדמה, עי' ערך *אפך, — זה הצרוף משמש בערב' במשמ' הפכפך ושקרן וכדומ', וש"ת אפאך افاك, אלד'י יצד אלנאש ענ אלחק בבאטלה – מי שמטה בני אדם מן האמת במדוחיו ושקריו. ובעבר' היתה מלה זו בצורת פעיל, אָפִיךְ, כמו יָהִיר, והיא מסתתרת בצרוף האותיות אף כי, ולשון הפסוק היא: הוי אפיך בֹגד, וההקבלה גבר יהיר.
2 כך בנסחת המסורה, ופרש רב מרי (ב"ב צח.) כי הכונה בלא ינוה היא שאינו מקֻבל על אנשי ביתו: אמר רב מרי האי מאן דיהיר אפילו אאינשי ביתא לא מיקבל שנאמר גבר יהיר לא ינוה מאי לא ינוה בנוה שלו. ע"כ. אך אין זה אלא דרך דרש. קצת החדשים הגיהו ירוה, ינוח. אך לפי נסחת המסורה פשוטו של מקרא לפי הענין מחיב לפרש ינוה במשמ' מצא ספקו וכדומ'.