1, קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— הפע' עתי', אַנְוֵהוּ, — הִנְוָה את פלוני, פֵּאֵר אותו, ספר תפארתו, verherrlichen; glorifier; =fy: עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי וְאַנְוֵהוּ2 אלהי אבי וארממנהו (שמות יה ב). — ואמר הפיטן: אשגב לפועל אשר שח ופעל, אנוהו כי לו יאתה מלוכה (מוס' ב ר"ה, אהללה אלהי). ובתלמ' במשמ' יִפָּה אותו, עשהו נָוֶה, יָפֶה: וכי אפשר להנוות3 קונו אלא אתנאה לפניו במצות (ר' ישמעאל, מכי' בשלח, שירה ג). — ואמר הפיטן: ישועות רבות הראם פודה וגואל, ועטרם והנוָם בדת יקותיאל (ר"י טור עלם, וירד אביר, מער' ליל א' שבוע'). זך הנוַני בחרוזים, פשטתי חליתי בכרעי לתרזים (משול' בר' קלוני', גן נעול, יוצ' ב פסח). — ואמר המשורר: ויהי צל לו מחֹרב מחסה מזרם, וינוֶה כל גן וייפה כל כרם (יל"ג, האדם והצפע).

— הִתפ' עתי', *יִתְנַוֶּה, — הִתְנַוָּה פלוני בְדָבָר, התפאר בו: עשיר יענה4 הוא יתנוה5 ודל נעוה הוא יתחנן (ב"ס גני' יג ג). — ובסהמ"א במשמ' התיפה: נכונו שדיה ושערה צמחה, ותתנוה לכתר ולמלכות הצליחה (בנימ' בר זרח, אתי מלבנון, יוצ' לשבה"ג). — וקצת במשמ' התענג: עיר ובית נוה, תחזה ותשמח ותתנוה, ואתה לא תלוה (יוצ' לשבת חוהמ"ס, את עמי טובות אבשר).

 — קל, °נָוִית, — היית נָוָה: קומי עדי צניף מלוכה נסיכה ולבשי שנים עם עדנים ומשבצות שש ורקמות כי מכל עלמות נוית יפית (פיוט יעלת חן, רני ושמחי מז.).