ש"ז, סמיכ' נְזִיד, — נָזִיד של עדשים וכיוצא בהם, עדשים מבֻשלים במים והמים רבים על העדשים ויִשָּׁתֶה הַנָּזִיד, ללפת בו את הפת, Linsen- Suppe; potage; pottage: ויזד יעקב נָזִיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף וכו' ויעקב נתן לעשו לחם וּנְזִיד עדשים ויאכל וישת (בראש' כה כט-לד). ויפלח (את הפקעות) אל סיר הַנָּזִיד וכו' ויהי כאכלם מֵהַנָּזִיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר (מ"ב ד לט-מ). ונגע בכנפו אל הלחם ואל הַנָּזִיד ואל היין ואל שמן (חגי ב יב). — ובמשנה: והשלישי נאכל בנזיד הדמע (טהר' ב ג). והרביעי נאכל בנזיד הקדש (שם ד). — ואמר המליץ: כמה יפתני זמן בכלי יין ופת שקר וטוב נזיד (הענק, מיוח' לר"י חריזי, אות נ). גבירי בצד זה אסובב ואחזה נזידים אשר יקראו ללעיטה, ויינות מתוקים בצד זה יצוקים וכל כוס ישועה במאה קשיטה (ר"י פרנשיס, מתק שפתים 47). דבש מצא המון העם ומצא אבל יהיה למרה לו בעודו, ויתנחם כעל יינו אבי חם ויתחרט כעשו מנזידו (רע"פ, צבי מודח 105). זה חנם מכרני וזה בנזיד עדשים, ולזה מאהבתי נפלאתה אהבת נשים (יל"ג, מחלת הזכרון).