*, ש"נ, מ"ר נְזִיפוֹת, — שה"פ מן נזף, במשמ' גערה של כעס: הוא שיאמר יש לי ללמד עלי זכות שומעין לו חובה משתקין אותו בנזיפה (תוספת' סנה' ט ד). שתי נזיפות נזפה אלו אביה ב"ו נזף עד שתהא מוכלמת ז' (ימים) או מה אביה ב"ו שבעה מי שאמר והיה העולם ארבעה עשר (ר' אחי בר' יאשיה, ספרי במד' קו). אמר לו משה (למלאך המות) במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד ואתה אומר לי תן לי נשמתך גער בו ויצא בנזיפה (שם דבר' שה). מעשה בעכו"ם אחד שבא לפני שמאי אמר לו וכו' גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב גער בו והוציאו בנזיפה (שבת לא.). מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ב"ה שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה מצאו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש אמר לו מה זו סמיכה אמר לו מה זו שתיקה שתקו בנזיפה והלך לו (ביצ' כ:). כשחלה ר' אליעזר נכנסו ר"ע וחביריו לבקרו וכו' ואותו היום ע"ש היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו גער בו ויצא בנזיפה (סנה' סח.). אין נידוי פחות משלשים יום ואין נזיפה פחות מז' ימים (מו"ק טז:). עד היכן תוכחה וכו' עד נזיפה (בן עזאי, ערכ' טז:). כל מי שאשתו קפדנית אדם בא לתבעו אמר לה רבי כאן אמרה לו לאו זעפתו בנזיפה (אדר"נ, נוסחה ב, יד). — ובסהמ"א: שלא ישמע בנזיפתו של אהרן (רש"י במד' יב ה). לפיכך אף בנזיפתי תסגר שבעת ימים (שם יד). לפי שהיתה הלבנה נזופה ע"י שקטרגה ונהגה נזיפה בעצמה (תוספ' ר"ה ח. ד"ה לתקופות). אך הגעירה והנזיפה בא גם כן ממקור הרחמים והחסד כדי שיראו ממנו וילכו בדרך טובים (רמח"ל, חוקר ומקובל, ב ד). זקנות עושות עצמן כועסות וגוערות בהלצנים בנזיפה וגחוך כאחד (מנדלי מו"ס, מסע' בנימין השלישי ב).