נָזַז

*, פ"ע, —  נָזַז לִבּוֹ עליו, גָּבַהּ, נתגאה:  לבן מלכים שנזז לבו עליו ונטל את הצפורן לחפור על אביו מד"ר ויקר' פ' צו, אהבת צדק1.



1 כבר העיר בנימין מוספיא כי בנסח' כתוב ונתגאה, אך אין ספק כי בנסחת ר' נתן היתה גרסה זו וכך הגרסה בתשובות הגאונ' הרכבי, סי' מט. ובערב' נזּ نزّ במשמ' נביעת מים ובמשמ' נדנוד.  ונזא' نزأ במשמ' גֵרָה אותו נגד פלוני. ונזי نزِى קפץ, ונזי בה קלבה אלי, —  לבו הניעו וכו'. 

חיפוש במילון: