1, ת"ז — דָּבָר נָחוּץ, שצריך למהר לעשותו מיד, שלא להתמהמה בו, לא לדחותו, eilig, dringend pressé; urgent במקור נדפס באנגלית 'urgant': ויאמר דוד לאחימלך ואין יש פה תחת ידך חנית או חרב כי גם חרבי וגם כלי לא לקחתי בידי כי היה דבר המלך (אשר צִוַּנִי ללכת) נָחוּץ2 ש"א כא ט. — והשתמשו בו הרבה בסהמ"א: הנני אשיבך מלין ודברי נחוץ תשו' רסע"ג על חיוי הבלכי, פסקה 16. ויהיה העודף בין המהלך הנחוץ והמתון כפל זוית ב' ה' ג' ראב"ח הנשיא, צוה"א יב. אבל הערך הזה מתרבה ומתמעט מדרכים רבים מהן מפני מהלכה המתון והנחוץ ומהן מפני מרחבה מאופן המזלות לצפון ולדרום שם לג. דברו (של יוסף) היה לאביו נחוץ, רדה כי הרעב לחוץ ר"י הלוי, אבאר קצת. כגון שהיה הדבר נחוץ ואין שהות להמתין רש"י יומא עג:. ראינו איש רוכב על סוסו והוא נחוץ וכברק ירוץ ר"י חריזי, תחכמ' לא. שהעבדים הנאמנים בראותם דבר אדוניהם נחוץ בדבר בלתי הגון ראוי שיאמרו אליהם חטאם ופשעם בלשון רכה ר"י אברבנאל, ש"ב כד. שם חם אשר ראה ערות אביו והלך נחוץ ויגד לשני אחיו בחוץ עמנו', מחבר' כח. מי הביאני לקצות אחוזות מבית ומחוץ, ולאסוף הון הייתי נחוץ שם. — °ובמשמ' מה שיש בו צרך רב מאד, notwendig nécessaire;-ry: ראוי ליחיד לסבול הצער גם המות בצד תקנת הכל והנחוץ ממה שיעיין עליו היחיד הוא חלק הכל שיתננו ולא יתעלם ממנו ר"י א"ת, כוזרי ג יט. מפני שקדם מאמרנו ליחד המעשים לאלהים לבדו והיתה הגאוה במעשים המיוחדים לאלהים וכו' ראיתי כי הנחוץ שבדברים שאני צריך להם הוא לסמוך לו מה שירחיקנה מן האדם והיא הכניעה הוא, חו"ה, שער הכניעה, ובמשמ' זו רב שמושו בזמן האחרון בספרות ובדבור. — וקצת במשמ' הפצרה: ותאמר (החשוקה להחשוק) בקול נחוץ, בוא ברוך השם למה תעמד בחוץ משל הקדמונ' ב. — וכמו שֵׁם דָּבָר, בְּנָחוּץ, במהירות, בחפזון: ונאמר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם כדי לצאת בנחוץ ר"א הקראי, ג"ע ענין פסח ט. אך באלו הדברים המבוארים לא נפל טעות מחמת מיעוט ידיעתי רק מחמת הנחוץ ויש דברים שכוונתי בהן לכתבן מלא כמלת אדוני וכו' וכל זה גרם לו הנחוץ כ"ש שכזה יקרני ג"כ בעבור הנחוץ ומהירות הענין שו"ת רמ"א, סי' ז.