נִחוּר
°, ש"ז, — סגולת מה שאינו חָלָק, Rauheit; aspérité; -ty: והתחלפות הצמח בחלקיו ידוע מתמונתו ומראהו וספוגיותו ומקשיותו וחלקותו ונחורו (קלונימוס בן קלונימוס, ספר הצמחים, כ"י פריז). בנחור לשונם (של המקודחים) אם יהיה עם דבקות אז יחוכך בגזראן (קאנון ד א ב כב). ויהיה לחולה קדחת וצמא וניחור בלשון עם כאב חזק (מ' אלדבי, ש"א ד ב). — ונִחוּר החזה: לשעול ולניחור החזה ולכאב הראש (נרבוני, ארח חיים, בחליי החזה ב, כ"י ביהמ"ד שכטר). כי יחליקו נחור החזה והריאה וטובים לשעול היבש (מ' אלדבי, ש"א ה ב). ואם יאכלוהו (את הדבש) חי יוליד רוח ונפח וניחרו החזה ויעורר הקיא בחידודו (שם). — ונִחוּר הקול: לניחור הקול יאכל צנון לבדו או עם סוקרי (שם ד ב)