נִחוּר

°, ש"ז, —  סגולת מה שאינו חָלָק, Rauheit; aspérité; -ty: והתחלפות הצמח בחלקיו ידוע מתמונתו ומראהו וספוגיותו ומקשיותו וחלקותו ונחורו (קלונימוס בן קלונימוס, ספר הצמחים, כ"י פריז)בנחור  לשונם (של המקודחים) אם יהיה עם דבקות אז יחוכך בגזראן (קאנון ד א ב כב).  ויהיה לחולה קדחת וצמא וניחור בלשון עם כאב חזק (מ' אלדבי, ש"א ד ב). —  ונִחוּר החזה:  לשעול ולניחור החזה ולכאב הראש (נרבוני, ארח חיים, בחליי החזה ב, כ"י ביהמ"ד שכטר).  כי יחליקו נחור החזה והריאה וטובים לשעול היבש (מ' אלדבי, ש"א ה ב).  ואם יאכלוהו (את הדבש) חי יוליד רוח ונפח וניחרו החזה ויעורר הקיא בחידודו (שם). —  ונִחוּר הקול:  לניחור הקול יאכל צנון לבדו או עם סוקרי (שם ד ב)

חיפוש במילון:
ערכים קשורים