ג. נָחַר

°, שרש חדש מן נִחַר גרוני, ובנִפע' נִנְחַר: ויצעק טיטוס בהם עד הינחר גרונו (יוסיפון, פרק צד). ולקול הנחרש ולגרון הננחר (אסף הרופא, כ"י 183).

— הִפע', °הִנְחִיר, — עשהו נָחוֹר, לא חָלָק: והסבה בהעירנו בזה להקשות גופו (של הילוד) כי הוא בתחלת הלידה יוזק מכל נוגע ופוגע ינחירהו ויסיר חלקותו (קאנון א ג א, בשמירת הילוד). אם לא יהיה קור מחוץ מנחיר סתום הנקבים (שם ג א א יב). ולפעמים יצרד הקול בקור המסיר החלקות והחום המופלג במה שמיבשים המזג וכן התעורה והמזונות המנחירים (שם שם י ב א). הליחות החדות או הרפואות החדות המנחירות האבר כשיהי' עמהם יתרון חוזק יחדשו באברים הבשריים שחין או נגע (פרקי משה ז).

— קל, °נָחַר: מעיניו נסתרתי וכעת הפקרתי, וגרוני נחרתי מעיני קרתי (משה ריאטי, אגר' יער הלבנון, כ"י בריט"מ).

חיפוש במילון: