ש"נ, סמי' נַחֲרַת, — נַחֲרַת הסוס, כמו נַחַר: מדן נשמע נַחֲרַת סוסיו מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ (ירמ' ח יז). — °והאדם: שבשעת תשמיש יש לה נחרה1 ואינה יכולה לכלוא את נשימתה מהשמע (ערוך, ערך קל).