ש"נ, בהפס' נָחַת, (בכנ' נַחְתּוֹ, נַחְתִּי, רד"ק בשרשיו) —  א) ההפך מהרמת קול, ונרדף עם שקט, מנוחה, Ruhe; quiétade; quietness:  כה אמר אדני יי' קדוש ישראל בשובה וָנַחַת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם (ישע' ל יה).  דברי חכמים בְּנַחַת נשמעים מזעקת מושל בכסילים (קהל' ט יז). —  ובתו"מ:  בשבאין (הרוחות) בזעף אבל שבאים בנחת אומר ברוך עושה בראשית (ירוש' ברכ' ט ג).  כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהגם לעוה"ב (ר' אלעזר, סנה' צב.).  שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות וכו' אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני וכו' (יומ' פו.). — ובמשמ' מתינות:  הרואה סוס לבן בחלום בין בנחת בין ברדוף יפה לו אדום בנחת יפה ברדוף קשה (ברכ' נו:). —  ובסהמ"א:  היו השקים גדולים ומלאים כלי זכוכית וכיוצא בהם  פורק בנחת (רמב"ם, שבת כא י).  בחמשה עשר בו ישבו השולחנים בכל מדינה ומדינה ותובעין בנחת כל מי שיתן להם יקבלו ממנו ומי שלא נתן אין כופין אותו ליתן (הוא, שקל' א ט).  הגע בעצמך כאלו רחיים סובבים מן המזרח למערב ונמלה מהלכת על גבה מן המערב למזרח בנחת לפי הילוכה (הוא, פי' ר"ה כ:). —  ואמר המשורר:  חלץ איומה משחת, וטהר משובה נצחת, ושובנו בשובה ונחת, לבית קדשנו ותפארתנו (ר"י הלוי, אדיר השוכן מרומים).  שכחתי ימי נחתי בעלומי ימי רעה, וקיויתי והסיתי בעונותי והיא תועה (רמב"ע, זמן הבלי).  ובביאת הגואל לארצם בנחת יבואו (ראב"ע, אל תכונתך). —  ב) רצון ותענוג, Vergnügen; plaisir; pleasure:  איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נָחַת (משלי כט ט).  טוב מלא כף נָחַת ממלא חפנים עמל ורעות רוח (קהל' ד ו).  גם שמש לא ראה (הנפל) ולא ידע נַחַת לזה מזה (שם ו ה). —  ובתו"מ:  שני ראיות הם אחת ראייה של נחת ואחת ראייה של צער באברהם הוא אומר שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם זו היא ראייה של נחת (ר"א, ספרי במד' קלו).  רבי חנינא בן דוסא (היה מהלך בדרך וירדו גשמים) אמר רבונו של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער (פסקו לרדת, כשבא לביתו אמר) רבש"ע כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת (יומ' נג:).  כותל שבין שתי חצירות צידו אחד גבוה עשרה טפחים וצידו אחר שוה לארץ וכו' לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה וכל לזה בנחת ולזה בקשה נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת (רב נחמן, ערוב' עז.). —  ובסהמ"א:  כגון שהיה שם גדר והיו עולין בנחת והוסיף עליו כל שהוא והשלימו לעשרה ונמצא שאין עולין אלא בדוחק (רמב"ם, מכיר' א יא). —  ואמר המשורר:  אין נופש בנפיש ולא נחת בנחת (ראב"ע, איה גואלנו). —  ובפרט *נַחַת רוּחַ:  עשה רצונך בשמים ותן נחת רוח ליריאיך בארץ והטוב בעיניך עשה (ר"א, נוסח תפלה, תוספת' ברכ' ג יא).  פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים (אבא אלעזר, חגי' יו:).  יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי מה לכם עלי (ר' יהודה, כתוב' צה.).  אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם (ר' מאיר, ברכ' יז.).  עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם (ספרי דבר' שטו).  כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה מהם בנחת רוח (שם שנז).  רוצה הוא שיהא לו נחת רוח (ר' זעירא, ירוש' דמאי ז א).  המתעטש בתפלתו סימן יפה לו כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה (ברכ' כד:).  בכל מקום שאתה מוצא נחת רוח השטן מקטרג (ר' חלבו, מד"ר בראש' לח).  מלך ב"ו נכנס במדינה וכו' עושה להם צרכיהם בונה להם דימוסיאות עושה להם נחת רוח במדינה (ר' אבין, שם במד' יב).  מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח (שם שה"ש, הנך יפה דודי).  לא היו רואין במדבר נחת רוח ולא רוח טובה (תנחומ' חקת מג).  וישראל משתמשין לאורו (של משיח) ואומרים אשרי שעה שבה נברא וכו' שמפתח שפתיו ברכה ושלום ושיחתו נחת רוח (פסיק' רבתי לז). —  ובסהמ"א:  ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדושה (תפ' יוצר, תתברך צורנו). —  *נַחַת רוּחַ יהי לפלוני, דבור של הכרת טובה בעד מעשה טוב שעשה:  אמרו בית הילל לבית שמאי והלא במעמד כולכם זקני בית שמאי ירד חוני הקטן ולא אמר אלא שבע ואמרו לו כל העם נחת רוח הילך1 אמרו להם בית שמאי מפני שהיתה השעה ראויה לקצר (תוספת' ר"ה ד יא). —  ג) *במשמ' הנחה:  מחיצה העשויה2 לנחת לא שמה מחיצה (רב הונא, ערוב' כו.).  כלי עץ העשוי לנחת הוא (השלחן) וכל כלי עץ העשוי לנחת אין מקבל טומאה (מנח' צו:).  (נח) לשם נחת התיבה נקרא (ר' יוסי בר"ח, מד"ר בראש' כה).