1, ש"ז, — כמו *נְחוּתָה: ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה וְנַחַת2 שלחנך מלא דשן איוב לו יו. — ואמר הפיטן: ובהבנות עולם בחכמה ובהערך נחת שלחן ודשן (יוסי בן יוסי, סד' עבודה, אתה כוננת). נחת שולחנך ארות במצעד, נאמנת בריתך לו עדי עד (משולם בר"ק, אשוחח נפלאותיך). — ובשמוש סופרי זמננו: שם מצאנו את חנן ואשתו הכבודה עם מורנו יושבים סביב לשלחן ערוך בצל עצים רעננים ונחת שלחנם מלא מעדנים מאכלי חלב (בית חנן, ספור מאפו, הוצ' דר' קלוזנר, דף 50).
1 עי' הערה לקמן.
2 כבר היתה מלה זו כצורתה כאן בנסחת השבעים, ותרגמו במשמ' ירידה, ϰατέβη , וסומכוס מלשון הנחה ϑέσις. וכך גם רסע"ג. ריב"ג באר בשני פנים, בענין פֵרוֹת ובענין מוֹתר. ושאר הקדמונים פרשו בענין ירידה והנחה, וכן רֹב החדשים, אך כלם מודים כי אין זו מליצה טבעית, וקצתם מגיהים הגהות מתחלפות, ואחת מהן היא ונתח במקום ונחת. והנה, אין ספק בדבר כי כל החלק הראשון של הכתוב הזה הוא לקוי ולפי הנסחה המסורה קשה לפרשו, אך החלק האחרון מעיד על עצמו כי הוא אינו לקוי וכך עכ"פ יצא מידי מי שכתבו, אלא שאיננו אולי במקומו, ונסרך כאן אולי ממליצה אחרת. אך לא משמ' ירידה ולא משמ' שימה ומכש"כ משמ' נחת רוח אינם טבעיים כאן, והמשמ' האחת הטבעית היא שנחת הוא כלי מכלי השלחן, ישימו עליו המטעמים או הצלחות והקערות של המטעמים, והוא אולי כעין הכלי תמחוי הידוע, ושם דומה לזה לכלי כעין זה נזכר במשנה והוא נחותה, שהובא למעלה.