נִטָּיוֹן
°, ש"ז, מ"ר בכנ' נִטְיוֹנָיו, — כמו נטייה: כסוף יאור קמלו, כראש שבלת נמלו, נטיון רעות נבלו, בל יוכלו שֻכלו, כקש יבש אֻכלו (רשב"י הבבלי, אין צור חלף, שבת א חנכה). גבולי עולמו וימים ונהרים, דלות דוק ונטיוניו עבורה נוצרים (מחז' ויטרי, פיוט, ארוסת אמונתו).