°, ת"ז, לנק' נִימוֹסִית,  — של נימוס, מטבע הנימוס: והדת על ג' פנים אם טבעית ואם נימוסית ואם אלהית וכו' והנימוסית היא מה שתסודר מחכם או חכמים לפי המקום ולפי הזמן וכפי טבע המונהגים בה כדתות וחוקים אשר סודרו בקצת מדינות בין הקדמונים (ר"י אלבו, העקר' א ז). והם בחינה טבעית כפי מולדתו ובחינה נימוסית כפי הנהגתו את עמו ובחינה אלקית כפי דבוקו באל יתברך (ר"י אברבנאל, ש"א י). כי לא כדתות הנמוסיות המסודרות על פי חכמת אדם דת משה וישראל (ר"מ אלשיך, רב פנינים, איוב ח ו). דברי חכמים מיישרין את האדם לדרך השויי ובו החיים ואף כי הדת הנימוסית שהניחו בני אדם לקיים קבוץ בני אדם יחד (מהר"ל מפראג, באה"ג ה). — ובזמן החדש בפרט במשמ' ד"א ותרבות: אדם נימוסי.