ש"ז, — שדה שחרשוהו בפעם הראשונה, Neubruch; terre vierge; virgin soil: זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם נִיר ועת לדרוש את יי' עד יבוא ויורה צדק לכם (הוש' י יב). נירו לכם נִיר ואל תזרעו אל קצים (ירמ' ד ג). רב אכל נִיר ראשים (משלי יג כג). — ובתו"מ: אלו מפסיקין לפיאה הנחל והשלולית וכו' הבור והניר וזרע אחר תוספת' פאה א ח, משנ' שם ב א. אין חוכרין נירין מישראל החשוד על השביעית (שם שבי' ג יא). אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע וכו' וסומך לבור ולניר ולגפה ולדרך (כלא' ב ח). מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו על שש עשרה אמה והיה הופך שער שתי שורות לצד אחד וזורע את הניר ובשנה האחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור (ר' יהודה, שם ד ט). המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו (ר' שמעון, אבות ג ז). חוכרין נירין מן הגוים בשביעית אבל לא מישראל (שבי' ד ג). לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו בכדי שלא יזיק (ב"ב ב ח). המוצא מת מוטל באיסרטיא וכו' שדה בור ושדה ניר מפניהו לשדה בור שדה ניר ושדה זרע ומפניהו לשדה ניר (ב"ק פא:). כל הספיחין אסורין חוץ מן העולין בשדה בור ובשדה ניר בשדה כרם ובשדה זרע (ר' ינאי, ירוש' ב"ב ה א). אסור לפנות בשדה ניר1 בשבת (רב הונא, שבת פא:). — ואמר הפיטן: עֻדר ונחרש יסודך, לשדה בור וניר, לחכה ואכלה סביבך, אש לפידך (ר' מאיר בן אלעזר, קינ' לת"ב, ציון צפירת פאר). — *ושה"פ: החוכר שדה לחבירו והיה נרה שנה אחת וזרעה שנה אחת ועמד עליו בשעת הניר ואמר לו תן לי חכורי (תוספת' ב"מ ט ד).