*, ת"ז, לנק' נִירָה, — שָׂדֶה נִירָה: המקבל שדה מחבירו משזכה בה הבירה שמין אותה כמה היא ראויה ליעשות ונותן לו ואין שמין אותה כנגד שדות שבצידה שמא זו נירה וזו אינה נירה זו מזבלת וזו אינה מזבלת (תוספת' ב"מ ט יב). החוכר שדה מחבירו נרה ולא זרעה נותן לו חכורו ואעפ"י כן שמין לו שאינו דומה מניחה לפניו נירה למניחה לפניו שלף (שם כט). זורעין לו שדה נירה1 ושדה העומדת לפשתן (ר' יהודה, מו"ק יא:). שדה ניר ושדה זרע מפניהו (את המת) לשדה ניר היו שתיהן בורות שתיהן נירות שתיהן זרועות מפניהו למקום שירצה (ב"ק פא:).