1, ש"ז, בכנ' נְכֹתֹה, — דבר יקר הערך והמציאות, ובֵית נְכֹת, בית שנשמרים בו דברים יקרי ערך ויקרי מציאות וכדומ': וישמח עליהם חזקיהו (על מלאכי מראדך בלאדן) ויראם את בית נְכֹתֹה2 את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב ואת כל בית כליו (ישע' לט ב). — ובסהמ"א בהשאלה, נְכֹת השיר וכיוצא בזה, ואמר המשורר: אשר בו אוצרות שיר לא ערכו זהב אופיר ולא גזרי שמירים, ומחמד כל מליצות גם נכות החרוזים החשוקים הבחורים (משה דרעי, צריח שיר, לקו"ק פט). שמע שירו ראה ארך לשונו אזון ניבו חזה את בית נכֹתו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן). וסוד ספרים יום ליום נזכרים עלי שפתו כי תשובב אותו אל בית נכותה (ראב"ע, אלוף נעורים). הוא בא באוצר השיר ושלל בית נכתה, ולקח כל כלי חמדתו (ר"י חריזי, תחכמ' ג). — וכבר פשט השמוש בדבור העברי בא"י במלה זו לענין בית קבוץ עתיקות וכדומה, Museum; musée; museum.
1 אומרים חל"א כי באשור' נַכַמַתִ, בית נכנת, הוא כמו בית האוצרות.
2 כך הכתיב, וכך גם במ"ב כ יג, והקרי נְכֹתוֹ. ותרגמו השבע' νεχωϑᾶ. עקילס מענין נכאת.