ש"נ, מ"ר נְכֹחוֹת, — דָבָר יָשָׁר וטוב: ולא ידעו עשות נְכֹחָה נאם יי' האצרים חמס ושוד בארמנותיהם (עמו' ג י). כי כשלה ברחוב אמת וּנְכֹחָה לא תוכל לבוא (ישע' נט יד). — נְכֹחוֹת, דברים ישרים: אשר אמרו לראים לא תראו ולחזים לא תחזו לנו נְכֹחוֹת דברו לנו חלקות חזו מהתלות (ישע' ל י). יחן רשע בל למד צדק בארץ נְכֹחוֹת יעול (שם כו י). — ומצוי בסהמ"א: ומרשות והוד מלך ברחה, דרוש צדק ובקש לך נכוחה (רה"ג, ירא האל). היה עושה נכוחה עם שבחה, ומאנשי בליעל ברחה (שם). למען בה אנוש אוהב נכוחה ולב לוכד בערמתו ערומים (רמב"ע, תרשיש ט סט). יען עברו ברית ועשו נבלה, ואזנם משמע נכוחות ערלה (שלמה אבן גיאת, שחותי ונדכיתי). יסוד כל יסוד וסוד כל סוד ועיקר כל עיקר ועלת כל עלת ומעין הנכוחה ומוצא האמונה (ר"י חריזי, תחכמ' יד). לבי נטה לך מנתיב החטאים ונתיב נכוחה ואמונה אורך (הוא, הענק, אות ג).