, תה"פ, — לְנֹכַח דָּבָר, ממוּלוֹ, בפניו ממש, gegenüber; vis-a-vis;opposite: ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לְנֹכַח הצאן ויחמנה בבאן לשתות (בראש' ל לח). ויעתר יצחק ליי' לְנֹכַח1 אשתו כי עקרה הוא (שם כה כא). — ונֹכַח דָּבָר, כמו זה, העמיד דָּבָר נֹכַח דָּבָר: ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנרה נֹכַח השלחן (שמות כו לה). וישם את המנרה באהל מועד נֹכַח השלחן (שם מ כד). ויצא (הגבול) אל גלילות אשר נֹכַח מעלה אדמים (יהוש' יח יז). ויחנו אלה נֹכַח אלה שבעת ימים (מ"א כ כט). והמלך היה מעמד במרכבה נֹכַח ארם (שם כב לה). ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נֹכַח בית המלך (אסת' ה א). — ונֹכַח לְדָבָר: הגלגל אשר נֹכַח למעלה אדמים (יהוש' טו ז). — ועַד נֹכַח לדבר: ופאת ים הים הגדול מגבול עד נֹכַח לבוא חמת (יחזק' מז כ). — בא עַד נֹכַח מקום פלוני: ויבא עַד נֹכַח יבוס היא ירושלם (שפט' יט י). כתרו את בנימן הרדיפהו מנוחה הדריכהו עַד נֹכַח הגבעה ממזרח שמש (שם כ מג). — נֹכַח יי' דרכו, דרכו רצוי ליי': ויאמר להם הכהן לכו לשלום נֹכַח יי' דרככם אשר תלכו בה (שפט' יח ו). — הדבר היה נֹכַח פָּנָיו, ראה אותו, ידע אדות הדבר: ואני לא אצתי מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נֹכַח פניך היה (ירמ' יז יו). האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם ומכשול עונם נתנו נֹכַח פניהם (יחזק' יד ג). — עשה דבר נֹכַח פני פלוני, בְּפָנָיו, שהוא רואה זאת: קומי רני בליל לראש אשמרות שפכי כמים לבך נֹכַח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך (איכ' ב יט). — ונֹכח עיניו, כמו"כ: כי נֹכַח  עיני יי' דרכי איש וכל מעגלתיו מפלס (משלי ה כא). — עיניו הביטו לְנֹכַח, ממול פניו: עיניך לְנֹכַח יביטו ועפעפיך יישרו נגדך (שם ד כה). — ואמר בן סירא: עם אכזרי אל תלך [בדרך] פן תכביד את רעתך כי הוא נוכח פניו ילך ובאולתו תספה (ב"ס גני' ח טו). — ומצוי בסהמ"א: נאם אזן לעין החרש נא ומה תוכל ולך צרך לאורים, ולא תראה לבד מה יש לנכח וממשלתי בכל ששה עברים (ראב"ע, חדשים מעשי אל). והכל יהיו מתפללין נכח2 המקדש בכל מקום שיהיה (רמב"ם, תפלה א ג). היה עומד בחוצה לארץ מחזיר פניו נכח2 ארץ ישראל ומתפלל (שם ה ג). ראוי לכל משכיל להכניע לבו ועם יצרו יהי נוכח, ובעת בסתר יחשב לעשות עון ישוה יוצרו נוכח (ר"י חריזי, הענק, אות נ). — °ובפרט בחכמת ההנדסה: והקו הישר אשר אין בו עקמימות הוא הנמשך לנוכח הנקודות העומדות על תכליתו אחת אל אחת (ראב"ח הנשיא, המשיח' והתשבר' א ז). והזוית השטוחה היא פרוד שני קוים שנפגשו על נקודה אחת ונפרדו מעליה לשני צדדין שאינן על נוכח אחד (שם ט). הקו הישר הוא המתוח בנוכח כל אחת משתי הנקודות (הקד' איקלידוס, כ"י ביה"ס כזנתנסי ברומא). — ובחכמת התכונה, °נֹכַח הראש, הנקודה בשמים כשהשמש עֹמדת שם ממש נכח ראשנו ואין להגופים שום צל: ובהיות החמה בנקודות ההן היא עוברת על נקודת נכח הראש במקום ההוא ולא יהיה לכל גוף עומד בפני החמה צל כלל (ראב"ח הנשיא, צוה"א א ח). שעגולת אבח"ז הוא דמות אופן חצי היום של אחד מהמקומות האלה שעל קו השוה ונקודת א ממנו היא נקודת נוכח הראש לשם (ר"י הישראלי, יסו"ע ב יא). אחוג הצורה פ"ט הזאת החקוקה בשטח אחת העגולות הנוכחית שכבר ידעתן והן העוברות על הנקודה נכח הראש ונצבות בשטחיהן לפי כן על שטח האופק כמו עמוד (שם ג י). וזה הקשת כל זמן שהוא קרוב לנקודת ד' והוא מקום השקיעה הוא מתגדל וכל זמן שהוא מתקרב אל נקודת א' והוא נכח הראש הוא מתמעט (ר' עובדיה בר' דוד, פי' קדוה"ח להרמב"ם יז ו). — ונֹכַח הקדקד, כמו נכח הראש: הקו הישר הנמשך במחשבה בין מרכז האופק ובין הנקודה מהרקיע שנוכח הקדקד וכו' והנקודה מהרקיע שכנגד נקודת נוכח הקדקד הקבועה באמצע הרקיע שמתחת (ר"י הישראלי, יסו"ע ב ד). והקשת ר"ל קו העגול היוצא מן האופק על יושרו ממטה למעלה בעקמימות הגלגל עד נקודת נכח הקדקד שהוא חלק הד' מכדור הרקיע נקרא עגולות הגובה (ר"ד גנז, נחמ' ונעים ב לה). — נֹכַח השמש, נֹכַח הלבנה: השער החמישי בידיעת מקום נכח השמש כשתרצה לדעת זה מנה ממקום השמש עד השלמת ששה מזלות וכו' ובמקום שישלימו ק"פ מעלות שם הוא הנוכחי ועוד תגיע לידיעת הנוכח כשתשים מקום השמש בקו השוה והמעלה שתמצא כנגדו בקו השוה הוא הנוכחי והטעם בלקיחת הנוכח שמן הנוכח תלקח השעה בעלות השמש (ראב"ע, כלי נחשת ה). גם יעשה ככה במעלות נכח הלבנה ויחסר המעט מהרב אז ימצא קשת היתרון (הוא, אגר' השבת ב). — ובמשמ' קו מקביל, Parallèle: ואולם המדינות אשר להם רוחב אחד יהי' אעפ"כ לכל אחת נכח אחר (ישראל זאמושץ, בסוף חבורו נצח ישראל, בפרוש לגמ' ברכ' ל.). — °ובחכמת הדקדוק, הגוף שהמדבר מדבר לו: והנו"ן סימן המדברים בעד נפשם והתי"ו סימן לנוכח (ראב"ע, צחות ב.). וכיוצא בזה תשפוט על כל מוסף על השרש מצד הקנינים זכר ונקבה רבים ורבות נמצא ונעלם ונוכח כפי בחינת אלו הכללים (תרג' פי' יצירה לאבו סהל בן תמים סד.). טורף נפשו באפו הלמענך תעזב הארץ הנה פסוק זה מתחיל שלא לנוכח ומסיים לנוכח (ר"מ אלשיך, איוב יח ד). או שיספר הענין על גוף השומע שעמו ידבר הנקרא נוכח כמו אתה גדול (ב"ז, תל"ע, סי' קנ). הגוף ג"כ שלשה מדבר בעדו וכו' נוכח כאשר גוף השומע נושא המשפט (שם ריט).