ת"ז, מ"ר נְכֹכִים, — דָבָר נָכֹחַ, דברים נְכֹחִים, טובים וישרים: כלם נְכֹחִים למבין וישרים למצאי דעת (משלי ח ט). — ואמר המשורר: תנו ציץ לשירות ומלות נכוחות, לאוחז בתבל קצוות ורוחות (רמב"ע, פתי' התרשיש). ובסהמ"א, דעת נְכֹחָה וכיוצא בזה: והפרוק הזה פרוק ברור ונכון ונכוח הוא (תשו' רה"ג, תורתם של ראשונ' ב א). וכל דבר שצפה חשב בו מחשבה נכונה בדעת נכוחה (הוא, תשו' הגאו', ליק צט). לפרש כדין וכתורה הענין הזה כהוגן וכשורה בדרך נכוחה וישרה (ראב"ח הנשיא, הקד' המשיח' והתשבר'). אע"פ שמקצת ראיות שהביא על ביטולו אינן נכוחות אלא שהגט בטל מכל מקום (שו"ת הרי"ף כח). ובטלמיוס למד בספרו והראה דרך נכוחה לידיעת מדת אחת אחת מקשתי שנוי מראה הירח (ר"י הישראלי, יסו"ע ג י). — ובמשמ' קו ישר, שאינו נוטה הנה והנה: חצובה הוא עשב שבו תיחם יהושע תחומין לישראל את הארץ ובוקע ויורד מכוון דרך נכוחה עד התהום (ר"ח ביצ' כה:).