1, ש"ז, בכנ' מַכָּרוֹ, מ"ר מַכָּרִים, מַכָּרֵיכֶם, — אדם שחברו מַכִּיר אותו, יודע אותו, Bekannter; connaissance; acquaintance: כל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית יי' יקחו להם הכהנים איש מאת מַכָּרוֹ והם יחזקו את בדק הבית (מ"ב יב ה=ו).  ועתה אל תקחו כסף מאת מַכָּרֵיכֶם כי לבדק הבית תתנהו (שם ח). — ובתלמ': בראשונה היה מעשר נעשה לשלשה חלקים שליש למכרי כהונה ולוייה ושליש לאוצר ושליש לעניים ולחברים שהיו בירושלם (ריב"ל, ירוש' סוט' ט יא).  ויש מכר לעני (שם גיט' ג ז). — ואמר המשורר: בך ובמכרַי אנגח צרי, לך יתרון שירי ועלי מחסורם (ר"ש הנגיד, באשמורת ערב).