*, קל לא נהוג.

— פִע', *נִכֵּשׁ, —  נִכֵּשׁ את השָׂדֶה, את התבואה, וכיוצא, עקר את העשבים הרעים, jästen; sarcler; to weed:  פועלים שהיו מנכשין בשדה ומעדרין בשדות תוספת' שביע' ב יג.  מסותתי אבנים מפסקי גפנים מנקפי היגין מנכשי זרעים בזמן שבעל הבית מקפיד עליהם אסורין משום גזל שם ב"ק יא יח.  השוכר את הפועל לחרוש לא יאמר לו בוא ונכש וכו' שכרו לנכש וגמר את שדהו לא יאמר לו בוא ועדור שני גפנים שכרו לעדור וגמר את שדהו לא יאמר לו בא ונכש שתי גפנים שם ב"מ ז ה-ו.  תלתן שהעלה מיני צמחים אין מחייבן אותו לנכש אם נכש או כיסח אומרים לו עקור את הכל חוץ ממין אחד כלא' ב ה. המנכש עם הנכרי בחסיות אע"פ שפירותיו טבל אוכל מהם עראי תרומ' ט ז.  החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא שבת יב ב.  אומר אדם לחבירו נכש עמי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך אבל לא יאמר לו נכש עמי ואעדור עמך עדור עמי ואנכש עמך ב"מ ה י.  המקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש ואמר לו מה אכפת לך הואיל ואני נותן לך חכורך אין שומעין לו מפני שיכול לומר לו למחר אתה יוצא ממנה ומעלה לפני עשבים שם ט ד. הרי אדם שלא עמל ולא חרש ולא ניכש וכו' ולא עידר ובשעת הקציר בא שדפון וירקון והילקה אין בכך כלום אבל אדם שעמל וחרש וזרע ונכש ועדר וכיסח ובשעת הקציר בא שדפון והילקה הרי שיניו שלו קהות ספרא בחקותי ב ה.  מקום שנהגו לחרוש יחרוש לנכש ינכש ירוש' שבי' ה ד. כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה חרש זרע ניכש עידר קצר עימר דש זרה בירר טחן הרקיד לש וקיטף ואפה ואח"כ אכל פרוסה (בן זומא, שם ברכ' ט ב). המנכש בשלשה עשר ונעקרה בידו שותלה במקום הטיט ואין שותלה במקום הגריד (ר' יהודה, פסח' נה.). בראשונה היו עוקרין (הכלאים) ומשליכין והיו שמחים שתי שמחות אחת שהיו מנכשין שדותיהן ואחת שהיו נהנין מן הכלאים משרבו עוברי עבירה היו משליכין על הדרכים אף על פי היו שמחים שהיו מנכשין שדותיהן התקינו שהיו מפקירין את כל השדה (הוא, ירוש' שקל' א ב). כיון שניכש1 בה מכוש אחד קונה כולה (רב, ב"ב, נה.). המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת (מו"ק ב:). מציאת פועל לעצמו אימתי בזמן שאמר לו בעל הבית נכש עמי היום או עדור עמי היום (ב"מ קיח.). המנכש בשומים ובבצלים הואיל ואין גמר מלאכה אין פועל אוכל בהם (שם פט.). המנכש והמחפה בכלאים (מכות כא:). — ובהשאלה: הראשונים חרשו וזרעו ניכשו כיסחו עידרו קצרו וכו' ואפו ואנו אין לנו מה לוכל (ר"ש בר נחמן, ירוש' שקלי ה א). — ומצוי בסהמ"א: הרואים סבורים שניכשת ואעפ"כ היא מלאה עשבים (רש"י ב"מ קה.). שכרו לנכש עמו בזיתים והתנה הפועל שיאכל בזיתים ה"ז אוכל מן האילן אחת אחת (רמב"ם, מעשר ה י

— הִפע',*הִכִּשׁ, — כמו נִכֵּשׁ: שדה המסויימת במצריה וכ' כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה כולה (רב, ב"ב נד.).

התפ',*הִתְנַכֵּשׁ, — שנִכְּשׁוּ אותו: הקוצין הללו אינם לא מתנכשין2 ולא נזרעים מאילהן הן יוצאים ומתמרים ועולים (ר"ח בן פזי, מד"ר בראש' מה). — ומצוי בסהמ"א: דכשנוטלין הכלאים (מן השדה) מאליו מתנכש (מיוח' לרש"י, מו"ק ו:). כיון שעוקרין הכלאים ומניחין הראוי נמצאת השדה מתנכשת מאליה (פי' ר"ש בן היתום, שם).