*, קל לא נהוג.

— הִפע', *הִכִּישׁ, — א) הִכִּישׁוֹ במקל וכיוצא בזה, הִכָּהוּ: כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה (ב"ב עה:). השאילנו פרתך וא"ל ביד מי וא"ל הכישה במקל והיא תבא (ב"מ צט.). (מצא בהמה) הכישה חייב בה (רבה, שם ל:). — ב) במשמ' נָשַׁךְ: לא זז משם עד שהכישו נחש ומת (תוספת' סנה' ח ג). אכלה סם המות או שהכישה נחש (חול' ג ה). שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עבודת כוכבים ואין נכנס לבתיהן של אלו (ר"ט, שבת קיו.). כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש (ר' יוחנן, ערוב' סג.). מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו (סוט' ח:). אילה זו רחמה צר בשעה שכורעת ללדת אני מזמן לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה (ב"ב טז:). מעשה בבן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל (ע"ז כז:). מעשה בר' אלעזר שהיה יושב על המיטה ונזכר שס"ת מונח עליה ונשמט וישב ע"ג קרקע ודומה כמי שהכישו נחש (מנח' לב:). אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא הפסיק את תפילתו (ירוש' ברכ' ה א). נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו (ר"א בנו של ריה"ג, מד"ר בראש' לו). מעשה באחד מגדולי כבול שהיה משיא את בנו וברביעי שלו זימן אצלו אורחים משאכלו ושתו והטיבו את לבם אמר לבנו עלה והביא לנו חבית אחת מן העליה כיון שעלה הכישו נחש ומת (שם ויקר' כ).