נְמוֹגָה,  נְמוֹגִים, עי' מוּג, והוסיפה: ורוכבי הסוסים הלא גם הם נסים נמוגים ונמסים נפוצים נפזרים (תשו' תלמידי מנחם, לגבור בתעודה). וקול המון כקול שדי כקול ים ומשבריו בעת יסער סעירה, והארץ בצאת שמש נמוגה ... ויאכלמו כמו קש יום סערה (ר"ש הנגיד, אלוה עז). באתי לשוטט על הבתים ולבקש מלון לנפשי הנמוגה או לדרוש פת לחם ועוגה (ר"י חריזי, איתיאל ה). — ואמר הפיטן: וצאן ידך נמוגה, ואחור לא נסוגה (אפרים בר יצחק, שבת ד' אחה"פ, אלהי בך אחבק). רועדים נמוגים כל יצורים, ראוך יחילו הרים (שמעון בר יצחק, יוצ' ב' שבוע', שלמים בחנותם).