*, — מלת הטעם, כמו גם כן בעברית, ונמצא שמוש זה גם בתוך סגנון עברי: מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש ואח"כ תפלה אף שכיבה נמי ק"ש ואח"כ תפלה (ברכ' ד:). לא שנו אלא באדם אחד וכו' ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא בחדשים אבל בישנים לא וחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים אבל בצבועים לא (שבת קיג.). ומעשה נמי ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא שכור לנו פועלים וכו' (ב"מ פו:). באותו היום נמי האריך היום ל"ו שעות (פסיק' רבתי מו). — ומצוי בסהמ"א: ומפני שאנו חוששין נמי עוד חשש אחד וכו' (ר"י ברצלוני, ספ' השטר' יח). וכשם שהנותן מקצת נכסים בקנין שוב אין לו חזרה כך זיכוי נמי אין לו חזרה (שם נד). ועשו נמי מצוה לאותן הנותנין שמכניסין עליהם זכות בשביל שמהנין תלמידי חכמים מנכסיהן (ר"י אבן עקנין, ספר מוסר ד ז). ומטעם אחר נמי מפני שהתלמיד שואל את הרב בדברים קשים ומקשה עליו קושיות שלא עלו על דעת הרב (שם טו). — ובפרט בסגנון קצת סופרי הקראים: ואין זה הדבור אלא כדברי מי שיאמר אסורה עלי האכילה והשתייה והמקח והמתן אסורים נמי אבל שיהיה הכנסת הרוח אל הפה (ישועה בן יהודה, ספר הישר, העריות 18). ואם היה כשר שילך אל מקומות כשר נמי שיעמוד במקום אחד (שם 35). ומי שהוא טמא יום יש לו לטבול לאכול בערב פסח ואם לא טבל לא ידחה וכן נמי טמא שבעה שיכול לצאת לידי טהרה לא ידחה לפסח שני וכן נמי מי שהיה יכול לגעת למקום המובחר ורשל ולא הגיע לא ידחה (ר"א הקראי, ג"ע, ענין פסח ד). שירח בול על שם יבול הארץ וירח זיו על שם חדוש האור וכן נמי ירח האיתנים חדש תשרי על שם חג האסיף וכן נמי חדש ניסן על שם האביב הנמצא בו (שם, הבדל שנה משנה ד). הסמיך הכתוב צרעת הבגד עם צרעת קרחת וגבחת מפני שצרעת קרחת וגבחת במראהו כן נמי צרעת הבגד (שם, טמאה וטהרה ו). מה מלת הנה הנאמרת פה אסר הבת עצמה כך נמי מלת הנה הנזכרת בפסוק ערות בת בנך (שם, ענין עריות א). והנה אם זנית אשה לאיש ואחרי כן נשאת לאחר ומת או גרשה זה האחר אינה אסורה לראשון מכח התורה אך מדרך הגברה וכן נמי אם היתה נשואה ואח"כ זנית לא תהיה אסורה לראשון מכח התורה (שם ז). ומזה הענין יהיה כל לשון התיצבות שבאה בשם באמרו והנה ה' נצב עליו וכו' וכן נמי אמרו נצב לריב ה' (הוא, עץ חיים לט).