*, נְמוֹכָה, נְמוֹכִים, נְמוֹכוֹת, — עי' מוּךְ, והוסיפה: היתה גבוהה משלש רוחותיה ונמוכה מרוח אחת רואין את הנמוך כאילו הוא פתוח ובלבד שלא יהא נמוך יותר על הגבוה היתה נמוכה משלש רוחותיה וגבוהה מרוח אחת אינו צריך מחיצה אלא לגבוה בלבד (תוספת' ערוב' ב-א ג). שבעה עננים וכו' אחד שהיה מהלך לפניהם כל (מקום) הנמוך מגביהו וכל הגבוה משפילו (מכי' בשלח, פתי'). אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל (ר"א בן יעקב, ברכ' י:). ארץ מצרים שותה מן הנמוך ארץ ישראל שותה מן הגבוה ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה ארץ מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה (ספרי דבר' לח). היה מקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים (ברכ' כה.). שאין עושין גרנות אלא בנמוך שבעיר (מד"ר רות, ורחצת וסכת). מה הגפן הזו נמוכה מכל האילנות ושולטת בכל האילנות כך הם ישראל נראים כאלו שפלים בעולם הזה אבל לעתיד לבא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו (שם ויקר' לו). — ומצוי בסהמ"א: מדדנו את הצד התלוי בהר מן המקום הנמוך ממנו ולמעלה (ראב"ח הנשיא, המשיח' והתשבר' ב, סי' 127). ומתוכו אתה יכול לגדור מנהג התשבורת בקרקעות השחויות והנמוכות (שם 128). — וקול נָמוֹךְ: מנהג הדיוט כל זמן שהוא הולך קולו נמוך אבל כאן כל זמן שהוא הולך קולו מגביר (מכי' יתרו, בחדש ג). אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם (רשב"י, סוט לב:). כשהיה מדבר עם משה בקול נמוך היה מדבר (תנחומ' ויקר' א). — ובהשאלה, דבר פחות חשוב: יוסי בן חוני אומר הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת פסולין שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהם כשרין לשם נמוך מהם פסולים (זבח' א ב). — ורוּחַ נְמוֹכָה, ההפך מגאוה: שאין התורה מתקיימת אלא במי שרוחו נמוכה עליו (דא"ז ח). והיתה נפשו של משה נמוכה מכולם (אדר"נ ט). הראוהו בני אדם פניהם זקופות בני אדם פניהם נמוכות וכו' אלו שפניהם זקופות תלמודן בידן אלו שפניהם נמוכות אין תלמודן בידן (מד"ר קהל', כל אשר תמצא). — ומצוי בסהמ"א: ותמיד נפשך תהיה נמוכה, ותן על כל אשר תאכל ברכה (רה"ג, שירי מוסר השכל). שאין דרך הטובה שיהיה אדם עניו בלבד אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למאד (רמב"ם, דעות ב ג). — ונָמוֹךְ בלבד בזה המשמע: הלא ילוד אשה ללמוד מדרכיו, ובדרכיו ינהג עם נמוכיו (אגר' מנחם ב"ס לחסדאי הנשיא). וזכרתי אשר בלבב עדתם לעמי הנמוכים האמלים, מרעים חלקו מאז שללם וגורלות עלי ארצם מטילים (ר"ש הנגיד, הלי תעש). אלהי צבאות ועושה פלאות ימהר נבואות ועצות יקרים, ואל צאן נמוכות ברגל דרוכות יצוה ברכות כמימי נהרים (ר' משה דרעי, אחדש שבחות, לקו"ק עו). הן לחליי ארוכה שלח צור לי רפאות, וחמה נתכה על צר במרירות, להוציא אם נמוכה מעבדות לחרות (ר"י הלוי, יקרו נסיך). שחריה חשכים, ומאוריה נדעכים, ונבוניה נבוכים, ומלכיה נמוכים, ושמחיה בוכים (ר"י חריזי, תחכ' ב). חונן דלים ודכים, חמלת על נמוכים אשר אחריך משוכים (יוצ' לשבת החדש, את זה החדש).