*, ש"נ, מ"ר נְמִיּוֹת, — חיה קטנה טֹרפת דומה לחתול, Marder; martre; marten: טרפת חתול שועל ונמייה (מכי' משפט', נזיק' טז). מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמיה (ב"ב ב ה). דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים דרוסת חולדה בעופות (רב חסדא, חול' נב:). דרוסת חתול נץ ונמייה עד שתינקב לחלל (שם). מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות ומצואת הנמייה ארבע אמות (ירוש' ברכ' ג ה). בהמה גסה טהורה יולדת לט' חדשים וכו' והחתול לנ"ב יום והחזיר לששים יום והנמיה לשבעים יום (מד"ר בראש' כ). — ובסהמ"א: ומלאו בתיהם אוחים פרשו בו נמיות (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, שרש אוח). ומקבל עליו חלוקה לעשות בחלקו מקום הגדר ומאחורי הגדר סמוך לגדר חריץ קטן רחב שלשה טפחים וחוצה לו חריץ אחד גדול רחב ששה טפחים ובין שני החריצין רחב טפח כל זה כדי שלא תקפוץ הנמייה בה וכיוצא בה (רמב"ם, מכיר' כא כב). וכ"ש שיש דריסה לחתול בעופות ונמייה ושועל הרי הן כחתול (שבלי הלקט, טרפות, סי' כב). ויש מפרשים שהם (הציים) נמיות הנזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה (רד"ק, ירמ' נ לט).