°, ש"נ, — שה"פ מן נָסַח, במשמ' נסח מן הארץ: בתולותי ובחורי נסח בנסיחה, בראש כל חוצות נבלתם כסוחה (קינ' לת"ב, החרישו ממני). — וכמו נֻסחה: והגבולים שהזכיר בטלמיוס אין לסמוך עליהם כי הוא אמר כי מצאם ככה בנסיחה קדמונית (ראב"ע, ספר הטעמים, כ"י פריז). — ובמשמ' שנוי הנֻסחה: והיסוד התשיעי הוא עקר הנסיחה והוא כי זאת התורה היא תורת מרע"ה לא תהיה נסוחה ולא נחלפת (ר"י אברבנאל, ראש אמנה א). — ונסיחת הנפשות, כמו גלגול: העתק או העתקה או נסיחה או גלגול כלם הם שמות לאמונת התגלגלות הנפש מגוף לגוף (הער' קופמן בספ' מנח' קנא' לר"י מפיסא 90).