°, ש"נ, שה"פ מן ב. נָעַר, במשמ' תנועה חזקה פתאֹמית: והנפעל ננערתי כארבה וכו' והכל נעירה ונפיצה (ר"י א"ת, השרש לריב"ג, נער). וזה הלשון אצל הערב נופל על משיכת הדבר ונעירתו בכח בפעם אחת (הוא, שם, נתק). פירושו הרוח תסמר שערת בשרי ענין הנעירה והרעדה כאדם שעמדו שערותיו (רד"ק, שרש סמר).