°, ש"נ, — שה"פ מן א. נָעַר, במשמ' קול האריה, החמור: וגם בלשון הערב אומר ענין הנעירה על זולת הארי (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, נער). והנעירה בדברי רבותינו ז"ל בחמור (רד"ק, שרש נער). ובמליצה: ולהתעורר מנעירת אתונך אשר בחנת סכלותה (ר"י בדרשי, בחינ' עולם טז). ואין דבריו אלא צפצוף כצפצוף העופות או כנביחת הכלב וכנעירת החמור (ראש' חכמה, שער הענוה ה).