*, ש"ז, — שה"פ מן נָפַח: אש שאינה צריכה ניפוח (ב"ב עט.). סייד לסידו יוצר לטיטו נפח לניפוחו (ר"י הנשיא, מד"ז קהל', בכל עת, הוצ' בובר). — ובסהמ"א: כעשות הנפח בנוד הנפוח והאדם בפיו בעת בשלו קדרותיו (רבנו נסים, פי' יציר' קונט' המסור' 71). עמוד החוזר וכו' מביא את האדם לידי הדרקון ניפוח בטן וחולי מעים עד שימות (ערוך, ערך הדרקון). וזה המקרה שיקרה בהם ניפוח המיעים וגודל הבטן ונפח הטחול והכבד (אסף הרופא, כ"י 39). — מורסה וחלי בצואר: שבארץ שטיריא"ה מצוי נפוח גדול וגדרים בצואר בלעז אישטרומו (מעשה טוביה, בית חדש א ה).