פ"י, — נפָּה את הקמח בַנָּפָה, הניעו בנָפָה כדי שיצא הדק וישאר הגס: sieben; tamiser; to sift: העומר היה מנפהו ובשלש עשרה נפה (תוספת' מנח' ח יד). המולל מלילות של חטים מנפה1 מיד ליד ואוכל ואם ניפה1 ונתן לתוך חיקו חייב (מעשר' ד ה). אם בא לנפות מנפה את כולו (רב הונא, ב"ב צד.). אם עלתה בה אבק אומר לו חזור ונפה אותה שניה (מנח' פה.). שלא ינפה לא בקנון ולא בתמחוי (ירוש' מעשר' ד ה). — ובהשאלה: ונפהו (את ספר משלי) בנפת האמת (המאירי, הקד' למשלי).

— פֻע', *מְנֻפֶּה (מנופה): העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה (מנח' ו ז). סלת מנופה כל צרכה היה מביא (ר' שמעון, שם). נתנוהו בריחים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון שהוא מנופה בשלש עשרה נפה (שם י ד). — ובהשאלה: בזמן שהארץ מנופה והולכת ובאה ככברה (פסיק' רבתי ג). — ובסהמ"א: הרי שרצה לעשות סולת מנופה בנפיות הרבה עד שיוציא קב או קביים מן הסאה לא ישליך את השאר (רמב"ם, תרומ' יא ה). זבל היונים יודק וינופה וירטה בו בכאבי האברים (פרקי משה כב).

— נִפע', *נִנְפָּה: לנער שלא ירצה לאכול לחם עד שידע איך נזרע בתחלה ונחרש ונקצר ונזרה והוברר ונטחן וננפה2 ונילש (ראב"ע, יסוד מורא ח).

— נִתפ', °נִתְנַפֶּה: דכל זמן שלא נתנפה הוה מוקצה (אור זרוע, הלכ' יו"ט עה::). — ולנק' נתנפית: קמח סתם הוא התבואה הנטחנת ולא נתנפית סלת לאחר שנתפרשה מן הפסולת ואין בה סובין (שכל טוב, בראש' יח ו).