°, ש"ז, — שה"פ מן נפץ: אלי ציון עלי מחץ ורוב מכות אשר הכו נזיריה, ועל נפוץ עלי סלע עולליה נעריה (קינ' לת"ב, אלי ציון ועריה). זכר יי' לבני אדום חרבות היכלך, רצח אבירי ונפוץ עוללי קהלך (בנימן בר זרח, סליח' יום ו, בתולת בת יהודה). כגון עפרורית שצריך ניפוץ (ערוך, ערך דש). — ושֵׁם לעצם הדבר שנתנפץ: ואותו הניפוץ (שנתנפץ מהקוץ גלגל) עשוי כמין גלגל עגולה כמין העין באמצע וחמש זרועותיו סביב לה (רש"י ישע' יז יג). כשמתיר אגדן (של הדֹברות) ומוציאן אל היבשה כל עץ ועץ לעצמו הוא קרוי ניפוץ (הוא, מ"א ה כג). עור שמשימים אומני פשתן בפניהם וקושרין אותו במתניהם שלא יסתבך עליו הניפוץ (ר"ש כלים כו ה).