נָפַט

*, פ"י, — נפט צמר גפן וכדו'. כמו נפץ, חבטוהו במקל: הדש והכותש והנופט1 מלאכה אחת הן (תוספת' שבת ט [י] יז).

— פִע', נִפֵּט, — כמו קל: הדש והמנפץ והמנפט2 כולן מלאכה אחת הן (גמ' בבלי שבת עג:).



1 כך בתוספת' כ"י א"פ, וכך בהוצא' הדפו', והגר"א הגיה מנפט לפי גרסת גמ' שבת עג:). ועי' הערה הבאה.

2 כך גרסת ספרי הדפו' וכ"י, וכך גם ר"ח והערוך ערך דש שהעתיק לשון ר"ח, וכך גרס גם רש"י, ועפ"י העדויות האלה הגרסה מנפט, בטית בסוף, מקֻימת. אך בערך פץ א הביא הערוך גרסה והמנפס, בסמך בסוף, ואמר: פירש גאון וכו', כלשונות של ר"ח. אך כבר הזכרנו כי בערך דש הביא הערוך בעצמו הגרסה מנפט בטית, וכן היא באמת בר"ח שנדפס בש"ס וילנה, וצריך איפוא להחליט כי בערך דש נשתבשה הגרסה בהערוך וכמו"כ שבשו המעתיקים את גרסת הר"ח כאן לפי גרסת הדפו'. אך נגד זה יש פרכה והיא שבערך נפס לא הביא הערוך המאמר הזה. ואולם גם בערך נפט בערוך לא הובא מאמר זה, והדבר מוטל בספק מה היתה באמת הגרסה כאן בספר שהיה בידי בעל הערוך. לוי וקוה' ויסטר' החליטו כי העקר הוא בסמך, אך אין זה מוכרע, וגרסת הספרים בטית, שהיא גם גרסת רש"י, ושהוא פרש יפה וז"ל: מנפט צמר גפן בקשת כדרך האומנים, — יש לה על מה לסמך, כי בערב' משמש במשמ' זו ממש השרש נדף, שהמלונים הערבים מפרשים בזה"ל: נדפ אלקטנ צ'רבה באלמנדפ, — ובעבר': נדף את צמר הגפן, חבטהו בהמנדף, והוא הפטיש של עץ שהאומן מכה בו על יתר־הקשת. ועי' עוד ערך נפס. ועי' גם קרויס ארכי', I, 446, 540.